בתחילת דרכה, כשהיתה כוכבת להקת הנח"ל ותקופה קצרה אחרי שחרורה ב-1970 היתה מירי אלוני שייכת לחבורת מוסיקאים (ובראשם דני סנדרסון) שיצרו מהפכה במוסיקה הישראלית, והיו בין הגורמים העיקריים לחדירת השפעות הרוק ללהקה הצבאית. לשיא הכיוון המהפכני הזה הגיעה אלוני כשהיתה חברה, ב-1971, בלהקתו של זהר לוי אחרית הימים, הלהקה "הכבדה" ביותר במוסיקה הישראלית בשנות השבעים. אלוני שרה והופיעה כמו זמרת רוק, בתקופה שרק מעט זמרות ישראליות נשמעו כך. תוך חברותה באחרית הימים חל שינוי בדרכה של אלוני. היא, כנראה, לא הזדהתה עם הצליל הרוקי החזק והעדיפה לשיר אחרת ולבטא צדדים שונים בשירתה, מסגנון קברטי ועד שירי ארץ ישראל בסגנון הישן והמוכר. אלוני המשיכה להקליט ולהופיע עד סוף שנות התשעים, אך לא הצליחה לחזור למעמדה ככוכבת כפי שהיתה בתחילת דרכה.

ביוגרפיה

מירי אלוני התחילה את דרכה בלהקת הנח"ל בשנת 1967. תחילה שרה בצילם של שלום חנוך, שולה חן, מנחם זילברמן וששי קשת, אך אחרי כשנה, בסוף 1968, הפכו מירי אלוני ומוטי פליישר לזמרים הראשיים בלהקה. איתם שירתו גם אופירה גלוסקא, נחום שגיא, עמוס טל-שיר ואסתי כץ ובין להיטי הלהקה היו "קרנבל בנחל", "בשמלה אדומה", "החיים היפים", "שלווה", "הארץ שלי" ועוד. זה היה ההרכב הראשון של להקת הנח"ל בו ניסה יאיר רוזנבלום, המעבד המוסיקלי, לעדכן את צליל הלהקה בהתאם לחידושים בעולם הפופ, והאקו שעטף את שירתה של אלוני בחלק מהשירים היה יותר רוקי מהמקובל בלהקות הצבאיות קודם לכן. שיא המהפכה המוסיקלית בלהקה התרחש בסוף 1969 בתוכניתה "בהיאחזות הנח"ל בסיני", בה הייתה אלוני הכוכבת הראשית, כשלצידה עוד כמה כוחות מבטיחים כמו ירדנה ארזי, תמי עזריה, רותי הולצמן, לאה לופטין, גידי גוב, אפרים שמיר והנגנים דני סנדרסון בגיטרות, מאיר פניגשטיין בתופים ואלון אולארצ'יק בבס. בין להיטי התוכנית היו "בהיאחזות הנח"ל בסיני", "אנחנו ואתם", "טרנטלה", "הבן יקיר לי אפרים" והשיר החשוב ביותר שהקליטה הלהקה, "שיר לשלום".

ב-1970 הספיקה אלוני להשתתף בכמה הקלטות נוספות של הלהקה בטרם השתחררה, ביניהן דואט עם אפרים שמיר ב"המלך ואני" וגרסה חדשה ובומבסטית ל"אנחנו ואתם".

אלוני סיימה את שירותה בלהקה כאחת הזמרות המוכרות והנחשבות ביותר בארץ, מהראשונות ששרו גם רוק, ועם שחרורה הייתה מבוקשת מאוד. ב-1971 שרה קולות בהקלטה המקורית של האופרה "סיפורי פוגי" עם דני סנדרסון והייתה הסולנית ב"לא ידענו מה לעשות". בפסטיבל הזמר באותה שנה היא שרה את אחד מלחניו הראשונים של שם-טוב לוי, לשיר "הוא יצא" (מ' א. רימון, ע' יאיר רוזנבלום), ובפסקול סדרת הטלוויזיה "חדווה ושלומיק 1971" היא שרה את "פתיחת הסרט" ושני שירים שהיו ללהיטי ענק: "להיות לבד" ו"בלדה לחדווה ושלומיק" (מ' יהונתן גפן, מ' וע' יאיר רוזנבלום).

הלהקה הבאה בה השתתפה פחות הצליחה, אך הייתה בעלת חשיבות רבה למוסיקה הישראלית: אחרית הימים של זהר לוי, יצחק קלפטר, אלי מגן וגבי שושן. אלוני עבדה עם הלהקה בחצי השנה בה הכינה את השירים והייתה סולנית בשניים מהשירים היותר מורכבים שלה: "הנסיכה" (מ' דליה רביקוביץ', ל' זהר לוי) ו"תחת עץ האקליפטוס" (מ' חיים חפר, ל' לוי), אך פרשה מההרכב בסוף 1971, כשהתחילו ההופעות החיות שלה. אלוני העדיפה מוסיקה פחות "כבדה", ואומנם הקלטותיה בשנים הבאות שילבו כל מיני טעמים וסגנונות, אך ברובן לא היו רוק.

ב-1972 השתתפה אלוני במחזמר שהתבסס על שירי להקת הנח"ל ושירים נוספים של יאיר רוזנבלום, "הג'מבו מיוזיקל". אלוני שרה שם עם מוטי פליישר, ציפי שביט, ניצה שאול ואחרים להיטים כמו "שיר לשלום", "בשמלה אדומה", "אילו ציפורים", "אנחנו ואתם", "הבן יקיר לי", "האחזות הנח"ל בסיני", "בלדה לחדווה ושלומיק", "להיות לבד" ועוד.

באותה שנה השתתפה אלוני כחלק מלהקת הזמר "חבורת בימות" ב"ערב שירי נעמי שמר". בין להיטי המופע (שגם יצא בתקליט) בלטו קטעי הסולו שלה "בארץ להד"ם" ו"לשיר זה כמו להיות ירדן".

בפסטיבל הזמר ב-1973 שרה אלוני שיר קורע לב שכתבה תרצה אתר לזכר אביה, נתן אלתרמן, "שיר לערב חג" (ל' יעקב הולנדר, ע' משה וילנסקי).

ב-1973 יצא אלבומה הראשון של מירי אלוני, מונה ליזה של המאה העשרים, ובו חלק מלהיטיה הקודמים (ביניהם "הבלדה לחדווה ושלומיק", "להיות לבד", "בהאחזות הנח"ל בסיני" ועוד) וגם שירים חדשים כ"מונה ליזה של המאה העשרים" (מ' ול' דפנה אילת, ע' אלכס ווייס), "במות הקיץ" (מ' רחל שפירא, ל' וע' מוני אמריליו), "אהבת איתמר בן אב"י" (מ' דודו ברק, ל' וע' נורית הירש) וגם שיר משעשע, כולל חיקויים, "האדיוטית".

בשנים הבאות השתתפה אלוני בכל מיני הפקות והקלטות, אך לא המשיכה את התנופה של השנים הראשונות .

בשנת 1987 יצא אלבומה השני, טיפה אהבה, בהפקת בעלה, שמוליק אומני, ובהפקה מוסיקלית של גרי אקשטיין. השירים הבולטים באלבום היו "האכר ממשיך לחרוש" (מ' אהוד מנור, ל' וע' נתן כהן) שנכתב בעקבות מלחמת לבנון, ו"היובלים והראלים" או בשמו המוכר יותר "על דעת המקום" (מ' עמנואל צבר, ל' יאיר רוזנבלום, ע' נתן כהן) שנכתב על מותם של שני חיילים שנשאו את אותו שם - יובל הראל. באלבום היו גם "כמו האמונה", חידוש ל"שיר לשלום" בערבית בעיבוד גרי אקשטיין ועוד.

בנובמבר 1995 שרה אלוני את "שיר לשלום" בעצרת בכיכר מלכי ישראל. ראש הממשלה יצחק רבין היה בין המשתתפים בשירה, דקות ספורות לפני שנרצח. ב-1996 הקליטה אלוני גרסה חדשה ל"שיר לשלום" (ע' יוסי בן-נון) ל זכרו של יצחק רבין ז"ל. גרסה זו וחמישה עשר ממיטב להיטיה יצאו בדיסק האוסף שלה, מיטב השירים.

בשנת 2002, לאחר שמועות בדבר הידרדרות במצבה האישי של הזמרת, החלה התעניינות רבה באלוני, שהתגוררה בברלין בשנים האחרונות. הזמרת, שהובאה לארץ במיוחד בעקבות תשומת הלב הציבורית והתקשורתית, הפריכה טענות לפיה היא רעבה ללחם, אך הודתה ששלוש הופעות טובות ביום העצמאות ישיבו אותה לחיי רווחה. שנה אחר כך נראתה ברחובות תל אביב, כשהיא מנגנת לעוברים ושבים תמורת מטבעות.