מנחם זילברמן החל את דרכו האמנותית כזמר ושחקן בלהקת הנח"ל מחזור 1966 עם שלום חנוך, שולה חן, ששי קשת, חנן יובל, טוביה צפיר, אבי קורן ואחרים. תוכניתם "מהנח"ל באהבה" כללה להיטים כ"משה משה", "אחד חולמני", "הוא לא כל כך חכם", "סרנדה לעדה" ו"ארבע אחרי הצהרים". זילברמן היה בין החברים החדשים בלהקה הזו, וקולו עדיין לא בלט.

ביוגרפיה

ב-1967 הפך זילברמן לאחד מכוכבי הלהקה. הוא השתתף באלבום כל הכבוד לנח"ל בו חודשו להיטי הלהקה, ושר עם שלום חנוך ושולה חן את "הורה האחזות". הוא בלט יותר בתוכניתה הבאה של הלהקה "הנחלאים באים הנחלאים באים" עם הלהיטים "גשם בוא", "ציפורים", "ואלס להגנת הצומח", "הללויה", ו"היה לי נער".

עוד בזמן חברותו בלהקה הופיע זילברמן עם שלום חנוך, חנן יובל ואלי מגן בהופעות אזרחיות בהן כינו את עצמם "להקת יוצאי הנח"ל", למרות שעדיין שירתו בלהקה.

אחרי שחרורו החל זילברמן בקריירה של שחקן-שגם-שר. ב-1969 הוא השתתף במופע בשם "צץ וצצה", ערב פזמוני נתן אלתרמן עם בומבה צור, רבקה זוהר, עזרא דגן וטליה שפירא.

בראשית 1970 הוא השתתף במחזמר "עיר הגברים" על פי סיפורי דמון ראניון. הוא היה סולן בשיר "אני רוצה לחזור" (מ' דן אלמגור, ל' יאיר רוזנבלום) והשתתף בשירים נוספים שהלחין מתי כספי.

באותה תקופה הקליט זילברמן דואט עם יפה ירקוני בשם "אני אדם פשוט". למעשה, היא שרה את השיר והוא הוסיף קטע דיבור מצחיק.

עוד בסוף ימיו ב להקת הנח"ל היה זילברמן שותף לחבורה שהקימה את להקת כוורת: דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק, מאיר פניגשטיין, אפרים שמיר וגידי גוב. זילברמן אמנם היה מעט מבוגר מהם, ולא היה מוסיקאי כמוהם, אך סנדרסון נעזר בכשרונו הקומי בכתיבת חלק מהשירים, ובעיקר ביכולתו כמספר, כשהקליט את היצירה הראשונה שכללה שירים שהופיעו אחר כך בלהקת כוורת: "הסיפור המחריד על הילד מברזיל". קרדיט הלהקה שהקליטה את היצירה היה "מקהלת השפלה בניצוחו של חולילו לומברטה ובהדרכתו" ולמעשה היו אלה סנדרסון בגיטרה ושירה, אלון אולארצ'יק בבס ושירה, מאיר פניגשטיין ודייוויד שנן בתופים. מנחם זילברמן היה הקריין המספר ביצירה ששילבה סיפור משעשע ושירים כ"אוכל ת'ציפורניים" ו"המגפיים של ברוך". בראשית 1971 כיכב זילברמן בתפקיד ראשי בסדרת הטלויזיה הראשונה שהופקה בישראל, "חדווה ושלומיק". הוא גם שר בסדרה (ובאלבום של פסקולה) שיר משעשע בשם "חתול ועכבר" (מ' יהונתן גפן, ל' יאיר רוזנבלום).

במקביל לפעילות זו המשיך זילברמן לשמור על קשר עם דני סנדרסון ושאר חבריו ללהקת הנח"ל. ב-1972 היה זילברמן אחד השותפים בכתיבת והקלטת אופרת הפופ שיצר סנדרסון: "סיפורי פוגי", אשר היתה הבסיס לתוכניתה הראשונה של להקת כוורת. באמצע 1973 היה לכוורת להיט ראשון, "המגפיים של ברוך", שזילברמן היה שותף בכתיבתו (עם סנדרסון ואלון אולארצ'יק).זילברמן לא היה חבר בלהקה, אך המשיך להיות בחבר'ה... בסוף 1973, בתקופת החירום אחרי מלחמת יום כיפור, הוא הופיע עם כוורת במילואים והלהקה הוסיפה להקליט שירים שהיה שותף בכתיבתם: "אוכל ת'ציפורניים" ו"ככה היא באמצע".

ב-1975 כתב זילברמן מלים לשירים גם מחוץ לכוורת: לצביקה פיק את "אל תתן לייאוש" (ל' פיק) וליגאל בשן את "דודה ודוד ויש גם בן דוד" (מ' ביחד עם איתן הדר, ל' יגאל בשן).

ב-1976, במופע "אנשים אוהבים לשיר" שר אריק איינשטיין שיר בשם "חוף בת ים" שהלחין יוני רכטר למלים של זילברמן, אך השיר לא הוקלט מעולם ונשכח. מאז לא שב לכתוב שירים או לשיר, לפחות לא כאלה שהתפרסמו.

זילברמן למד כשנתיים קולנוע בארצות הברית, ומאמצע שנות השבעים התרכז במשחק בסרטים, ביניהם ב"שלאגר" של אסי דיין, "מצלמה בלי בושה" של יהודה ברקן, "עבודה בעיניים" של יגאל שילון ובסרט לילדים אותו גם ביים "אחד באפריל".

בסוף שנות ה-70 עסק זילברמן בפירסום (בין השאר היה קופירייטר בקמפיין הבחירות של מנחם בגין בבחירות "המהפך"). ב-1978היה בין הוגי תוכנית הטלויזיה החינוכית "זהו זה", והופיע במופעי בידור רבים, גם ברדיו ("יתוש בראש" בגלי צה"ל) ובעיקר על הבמה. למעשה, הוא היה מראשוני הסטנדאפיסטים בבידור הישראלי. אחת התוכניות המצליחות שלו נקראה "ערב בלי אשתי", ובשנת 1998 הוא נפרד, אחרי עשרים שנות נישואים, מאשתו, הסופרת דורית זילברמן.

בשנת 2000 הוא השתתף בדרמה "לתפוס את השמיים" וזמן קצר לאחר מכן החליט לעזוב את הארץ ולחיות בלוס אנג'לס.