בגר הוא אחד הבודדים ברוק הישראלי שהחל דרכו בשנות ה-70 ולא סטה ממסלולו, כמעט לא התפשר ולא יצר מוסיקה שאינה רוק. לכן, כנראה, הוא הצליח מסחרית פחות מרבים מבני דורו. רק בשנות ה-90, אחרי שנים לא קלות בקריירה שלו, הקליט בגר תקליט של חידושים לשירי ארץ ישראל, וגם אותם תיבל בגוון מאוד רוקי.

התחלה

מני (מנחם) בגר נולד במרץ 1953 באיסטנבול שבתורכיה. הוא עלה ארצה בגיל עשר, גר במעברה בקריית אתא ולמד בתיכון בכפר הנוער בן שמן, שם הקים להקה ראשונה. בצבא שירת בנח"ל ובלהקת חול. כשהשתחרר חזר לקריית אתא והצטרף אל הלהבות, להקה של עולים חדשים מרוסיה שהתמחתה ברוק בריטי ואמריקאי. ב-1976 נסע לחו"ל לשמוע להקות רוק שאהב, וכשחזר הצטרף (בהמלצת יהודה פוליקר מלהקת ברקת) ללהקת רוק כבד ורוק מתקדם מנתניה שנקראה גן עדן (במבחן ללהקה הוא שר את "מדרגות לגן עדן" של לד זפלין). בגר היה הזמר המוביל בלהקה עד התפרקותה בשנת 1978, ובהשפעתו ביצעה הלהקה גם שירים בעברית. בגר כתב והלחין להם את הלהיט הראשון, "התקרבי אלי", ובעקבות הצלחתו הקליטה הלהקה אלבום שלם של שירים מקוריים שבגר כתב ודני ממן, גיטריסט הלהקה, הלחין, ביניהם "חיכיתי בשדרה", "שלום ואהבה" ועוד.

אחרי התפרקות גן עדן השתתף בגר במחזה הרוק "טרמפ למוות" שכתב עידן סובול וביים פנחס אלעזרי. עדה ספיר ואמירה פולן כיכבו, גרי אקשטיין ומשה לוי הלחינו וניגנו, ובגר שר בכל שירי המחזה והתקליט שיצא בעקבותיו, "טרמפ למוות", "מעבר לקשת", "האביב האמיתי", "רוק דם אחרון" ו"קבורת חמור". עם אקשטיין הוא שר את "כולנו מלאכים" ועם אמירה פולן את "מלאכי הסליחה".

בהופעות "טרמפ למוות" התגלה בגר על ידי המפיק והאמרגן אבי פרץ, שיצר לו קשר עם רוני בראון מתקליטי "סי-בי-אס". בראון החליט להוציא לבגר תקליט שדרים כסולן. בהפקה מוסיקלית (ראשונה) של יזהר אשדות ויאיר ניצני הופקו שני שירים שבגר כתב והלחין: "הלילה לבד" ו"אמא יש לי להקה". בגר שר וניגן בגיטרה אקוסטית עם יגאל ישראל בגיטרה חשמלית, מיקי גל בבס ויוסי בוזין ואלון הלל בתופים. השירים יצאו בתקליט שדרים רק חצי שנה מאוחר יותר. שימי תבורי הקליט באותה שנה שירים שבגר כתב: "רוצה לחזור לידידים" (ל' מני מגר) ו"לילה בלעדייך" (ל' דני ממן).

הפריצה וההצלחה

1980 הייתה שנת פתיחת קריירת הסולו של בגר. הוא עבר לגור בתל אביב, הוחתם על חוזה ב"סי-בי-אס" והקליט בהפקת המפיק החם ברוק הישראלי אז, ירוסלב יעקובוביץ', את האלבום רוק תל אביב. בגר כתב והלחין ויעקובוביץ' יצר פלייבק רב עוצמה לשירים "לעולם לא מאוחר לרוק'נ'רול", "זה היה ביתי", "רק לא ליפול", "עייף מכדי לקום", גרסאות חדשות ל"הלילה לבד" ול"אמא יש לי להקה" ועוד. לאלה צורף לחנו של יעקובוביץ' ל"איש לא ידוע (נגן אלמוני)". נגני התקליט היו יעקובוביץ' בסקסופונים וליריקון, אלונה טוראל בקלידים, חיים קריו בגיטרות, מאיר ישראל בתופים ואיתן גדרון בבס. בגר הקדיש את התקליט לאימו, כוכבה, והודה גם לחברי גן עדן. מאחר ש"סי-בי-אס" חשבה לשווק את בגר בחו"ל, הוקלטו שירי רוק תל אביב גם באנגלית.

בארץ זכה האלבום להצלחה נאה ובגר הוגדר כ"תקוות הרוק הישראלי". הופעותיו, בליווי הבמה החשמלית (שלמה מזרחי בגיטרה, אלי טובול בתופים ויורם חסיד בבס), שולבו ב"רוק החופש הגדול" עם תיסלם ולהקת Famous Names הבריטית והיו הלהיט הגדול של קיץ 1981.

אחרי רוק תל אביב המשיך בגר לעבוד עם יעקובוביץ'. באלבומה של גלי עטרי הוא שר איתה את לחנו של יעקובוביץ' ל"דואט פרידה" (מ' רחל שפירא), שהפך ללהיט ענק. בעיבודו של יעקובוביץ' הקליט בגר שירים לתקליט שני: "אהבה בוערת" ו"ללא מילים" (מ' ול' בגר), אך ב-1982 החליטה "סי-בי-אס" לעצור את ההפקה עם יעקובוביץ' ולהשלים אותה, בהתאם לתוכניתה "לכבוש את השוק האנגלי", עם המפיק והמתופף האוסטרלי דז דייר (מלהקת Jigsaw). דייר שלח לבגר שירים, בגר כתב מילים, צירף שירים משלו ונסע ללונדון עם אבי פרץ. תוך שבועיים הוקלטו בלונדון פלייבקים שיצר דייר תוך שילוב של "גל חדש" בריטי ורוק אמריקאי. את כל השירה, בעברית ובאנגלית, הקליט בגר ביום אחד.

בגר כתב והלחין את "הולך למערב", "רוצה להיות נגן" ו"תני לי סימן". השירים בהפקת יעקובוביץ', "אהבה בוערת" ו"ללא מילים" בושלו מחדש, והשאר הולחנו ונוגנו על ידי מוסיקאים בריטיים: "חזיון", "שיר הפנקיסטית", "שלום לך אשת הקיץ", "בואי איתי עכשיו" ו"במעגל שתיקה".

בסוף 1982 יצאה הגרסה העברית לאלבום, עוד מילה לפני שאת הולכת... הוא לא זכה להצלחה כמו אלבום הבכורה. בגר אומנם קיבל באותה שנה את פרס "כינור דוד" כזמר השנה, אך כישלון האלבום גרם ל"סי-בי-אס" לא להוציא כלל את הגרסה האנגלית ולנסות לשכנע את בגר להקליט שירים של יוצרים אחרים (ובראשם פוליקר). בגר התעקש לשיר חומר מקורי ואף הציע לחברה שירים בראש שונה, כמו "איסטנבול" המזרחי ו"שיר השחרור" האנטי מלחמתי, אחת התגובות הראשונות למלחמת לבנון. אנשי "סי-בי-אס" לא התלהבו, שיחררו את בגר מהחוזה ויותר משנתיים חלפו בטרם הוציא תקליט נוסף.

בשנתיים אלה הופיע בגר עם להקת ארטישוק (שמעון בוקאי בגיטרות, מאיר פרץ בתופים ושי פרץ בבס) ושר פעמיים בפסטיגל שירים שכתב והלחין: "הארנבת והצב" ו"כל המלאכים".

ב-1983 בגר הפיק ועיבד את מוכרחים לזוז, תקליט הבכורה של מי שהייתה מכוכבות "שיער", מרגלית אנקורי. הוא גם הלחין לתקליט את "אדמה" (מ' אנקורי) ושר קולות, וחברי להקתו ניגנו. בגר הפיק ושר קולות רקע ב"אניה לבנה", שירו של מי שהיה קלידן דובדבן, איב תוואתי. באותה שנה הופיע בגר במופע האיחוד של גן עדן. הוא גם כתב להרכב חדש של הלהקה את "שלוות הלילה" (ל' דני ממן) והשתתף בהקלטתו בשירת קולות רקע.

ב-1984 חזר בגר להקליט כסולן. הוא הקליט שני שירים שכתב והלחין בהפקה מוסיקלית של יזהר אשדות: "שיר השחרור" ו"אין לי זמן". בהקלטות ניגנה להקת גן עדן מחוזקת: דורון פיקר בקלידים, מיקי גל בבס, מישל עמר בתופים וגם ארז נץ ושלמה מזרחי בגיטרות ומשה לוי בקלידים. פתיחת "אין לי זמן" שימשה במשך שנים אחדות ג'ינגל ברשת ג'.

ב-1985 יצא (כאחד האלבומים הראשונים בחברת "הליקון" של רוני בראון) אלבומו השלישי של בגר, הייתי בגן עדן, עם "שיר השחרור", "אין לי זמן" ושבעה שירים נוספים שכתב והלחין, עיבד והפיק מוסיקלית: "סה"כ זמר נווד", "בוקר של חמסין (תעתועים)", "תמונות", "ניצוצות", "איסטנבול", "שיר נולד היום" ו"הייתי בגן עדן". בהקלטות בגר שר ולראשונה גם ניגן בגיטרה אקוסטית, ואיתו גן עדן (עמר, פיקר וגל) וגם שלמה מזרחי בגיטרות, פטר ורטהיימר בסקסופון, אלברט בגר (אחיו הצעיר) בחליל ועדי לב בקולות רקע. גן עדן גם ליוותה את בגר בהופעות שאחרי הוצאת התקליט, כשפיקר מנגן את תפקידי הגיטרה בקלידים.

באותה שנה הקליט דני בסן את לחנו של בגר ל"בית הספר לחופש הדיבור" (מ' יעקב רוטבליט). בתקליטה של קורין אלאל פירות אסורים השתתף בגר בשירת קולות. הוא השתתף בקולות גם בשירו של עובד "מה יוציא אותנו מהבוץ", בו ניגנה גן עדן. למופע "דרור" של רשות השידור בגר כתב, הלחין ושר את "בא מן המדבר" (ע' ירוסלב יעקובוביץ').

ב-1988 הוציא בגר את תקליטו הרביעי, חייל של יום אחד, בהפקה עצמאית ובהפצת "הד ארצי". עם ירוסלב יעקובוביץ' כמעבד ומפיק מוסיקלי יצר מני תקליט מחאתי ופוליטי, עצוב וקשה יותר מתקליטיו הקודמים. בעטיפה רוקית מחוספסת הוא עסק בנושאים קשים כמו חייל שעובר שינוי במלחמה, תאונות דרכים, התמכרות להרואין, פחד מעליית הימין ועוד. מני כתב והלחין את "חייל של יום אחד", "תבכי ילדה תבכי", "לב שבור", "המלך הלבן", "כסף" ו"הכביש המהיר". יעקובוביץ' הלחין את "כמו זאבים" (מ' בגר) והם חידשו את "יהיה טוב" (מ' יהונתן גפן, ל' דויד ברוזה). בהקלטות ניגנה גן עדן (פיקר, עמר, גל ונץ), ובין האורחים היו יצחק קלפטר בשירה וגיטרה (ב"תבכי ילדה תבכי") וליליה בקולות (ב"יהיה טוב").

דווקא האלבום הזה, שמבחינת בגר היה המשמעותי ביותר שיצר, נכשל לחלוטין. חשיפתו בכלי התקשורת הייתה מעטה וכמות מכירותיו זעומה. בגר נפגע מהכישלון והחליט לפרוש מפעילות מוסיקלית. הוא הקדיש את כל זמנו למשפחתו (שכללה שלושה ילדים) ולעבודתו (כנהג בהסעות) ולא כתב או הופיע עד 1992.

החזרה לפעילות

בין החברים והמעריצים שלחצו על בגר לחזור לפעילות בלט יוני רועה, ששיכנע אותו לשוב וליצור. בגר כתב תוך עשרה ימים עשרה שירים חדשים, והקליט אותם בעזרת רועה באולפני "א.ב. חדרה" עם נגנים שהקליטו ללא תשלום. כך יצר מני את תקליטו החמישי, שנת הדובדבן שיצא ב-1992. הוא חידש בו את שירו של אושיק לוי "חוזה לך ברח" (מ' יעקב רוטבליט, ל' שלום חנוך) ואת כל השאר כתב, הלחין, עיבד והפיק: "רכבת הבוקר", "שנת הדובדבן", "לאן עכשיו?", "אבק ברוח", "ראיתי פנים", הרוחות הרעות", "עשן באישונים", "קצב הלילה", "ימים מדומים" ושיר שתיעד את תקופת הפרישה שלו, "שלוש שנים". בהקלטות בגר שר וניגן בגיטרה אקוסטית ומפוחית, ואיתו רונן תורג'מן בתופים, אלעד כהן בבס, גיא לנדאו בקלידים ותכנות תופים, יגאל ישראלי, ניסים מולגן ואלי ניסן בגיטרות, רון תיכון בקלידים, מישל עמר בכלי הקשה ושירלי צפריר וסמדר טסה בקולות רקע.

נסים גרמה הקליט את לחניו של בגר ל"גשם על פני" (מ' בגר) ו"עיתוני סוף השבוע" (מ' אסף מרום), בו השתתף בגר גם בשירה, ויואב תמרוב הקליט את שירו של בגר "אבוד בלעדייך", בו השתתף בגר בשירת קולות.

שלושה חודשים אחרי הוצאת האלבום שנת הדובדבן בגר נפצע קשה בתאונת דרכים ופעילותו המוסיקלית נפסקה למשך כשנה. בשנת 1993 הוא תיאר את תחושותיו בעקבות התאונה בשיר "מעבר לפחד" והקליט אותו בעיבוד משותף עם מישל עמר ודורון פיקר. השיר צורף ל-18 משיריו הידועים ביותר (כולל "התקרבי אלי" מימי גן עדן) לדיסק אוסף בשם זה היה ביתי.

ב-1993 הצטרף בגר לקורס טכנאי הקלטה בבית הספר "סאונד" של יואב גרא. בפרויקט הסיום של מחזורו הופיע עיבודו ל"עד כאן" (מ' ול' אלכס מוצניק), ובהקלטתו ניגן בגר בגיטרה אקוסטית.

ב-1994 הוציא בגר את האלבום דרך השירים, ובו גרסאות שלו לשירים של אחרים, בעיקר ללהיטי שנות ה-70 "קפה אצל ברטה", "אין מקום לשניים על עמוד החשמל", "ערב של יום בהיר", "רוח סתיו", "אני רואה אותה בדרך לגמנסיה", "אמא אדמה", "אינך יכולה", "היתה לי בחורה", "מה שיותר עמוק יותר כחול", "האהבה שלי היא לא האהבה שלו", "יהיה טוב" ו"חוזה לך ברח". בגר עיבד והפיק מוסיקלית והשתתפו דורון פיקר בקלידים, רונן תורג'מן בתופים, אלעד כהן בבס, אבי סינגולדה בגיטרה, שלומי שבת בקולות ואריאל אלייב באקורדיון.

בשנת 1997 הקים בגר אולפן משלו, בו הוא מקליט משיריו וגם אמנים אחרים. בשנת 1997 הוא הקליט את "לבנון", שיר מחאה נגד מלחמת לבנון הנמשכת. בשנת 1998 הוא הלחין, עיבד והפיק אלבום קאמבק לעדנה גורן.

בשנת 2004 הקליט בגר עם הילה הררי וכלא 6 חידוש ללהיטו "זה היה ביתי". החידוש כלל מילים חדשות ונחרצות שהתייחסו לכוונה לפנות את גוש קטיף. בין השאר, נאמר שם "ימית קמה לתחייה" וגם "בשבילי זה הבית, בשבילם זה עוד סתם קו על מפה, מזמן זה נהפך להיות הרבה יותר מסתם אדמה".

ב-2005 אישר בגר גם ללהקת הרוק אינפקציה לחדש את "זה היה ביתי", עם שינוי בפזמון: "לא היה זיתים, רק גבינה ושום וחמוצים. היה חמאה, היה בוטנים, היה שלנו".