דיסקוגרפיה: משה פרץ

את צעדיו הראשונים בתחום השירה לא עשה משה פרץ בדרכים האופייניות של זמר ליווי, יוצר ב-Myspace או בבית הספר רימון, אלא דווקא בבית הכנסת. הוא שימש כפייטן מוביל בבית הכנסת המרוקני בעיר טבריה, בה נולד וגדל. בהמשך ליכולות המוזיקליות המרשימות שהפגין בבית הכנסת, ניסה פרץ את כוחו גם בערבי קריוקי מקומיים. אבל כל זה לא גרם לו להיות בטוח בעצמו; כשקיבל את הצו הראשון, לקראת הגיוס לצה"ל, ויתר מראש על הבקשה לשרת בלהקה צבאית, מתוך מחשבה שאל הלהקות מתקבלים רק בעלי קשרים, וכך הגיע בסופו של דבר אל בסיס חימוש בצפון הארץ. הכוונה היתה לפצוח בקריירה מוזיקלית רק עם סיום השירות.

ביוגרפיה

אולם בעקבות השתתפות בטקס יום הזיכרון בבסיס, ושירת "שיר למעלות", קיבל פרץ פידבקים מצוינים, וקצינת החינוך אף סייעה לו לעבור בהקדם ללהקה צבאית. המאמצים צלחו, וכעבור מספר חודשים עבר פרץ לשרת בלהקת פיקוד צפון. באחת ההופעות בקריית שמונה, כשחיממה הלהקה את אייל גולן, שמע את פרץ אחד הנגנים של גולן, המתופף אמנון זנדני, ובמוחו עלה הרעיון לעבור הסבה לניהול אישי. הזמר הצעיר נענה להצעה, ושניהם החלו לשתף פעולה.

עוד בתקופת הצבא שחרר פרץ את סינגל הבכורה שלו "מביט אל המרומים", שמיצב אותו מיד כזמר מזרחי בגוון איכותי. בהמשך שחרר גם את הלהיטים "האישה שלי" ו"דרך ארוכה" - קאבר לקלאסיקה של גלי עטרי, ששר עוד בתקופת הלהקה הצבאית. האלבום המלא יצא ביוני 2005, אולם זכה להצלחה בינונית בלבד.

במקביל לריליסים השונים ששחרר לרדיו החל פרץ לחרוש את הארץ ולבסס את מעמדו כזמר מוביל מבין בני הדור הבא במוזיקה המזרחית. הוא הפך מבוקש בחתונות, אירועים שונים, במות בידור, מועדונים ואף ספינות הפלגה.

ההצלחה המסחרית הפכה את החומרים של פרץ למסחריים יותר אף הם, וגם סינגל הנושא מתוך אלבומו השני "אש" הפך במהירות ללהיט כפיים בולט. בהמשך הוא שחרר את השירים "זה הזמן" ו"יש רגעים", שרשמו הצלחה גם בהורדות בסלולר. "אש", האלבום, זכה להצלחה גדולה יותר משל קודמו, והצליח להביא את הזמר הצעיר עוד כמה צעדים קדימה, בדרך למיצובו כאומן מוביל בז'אנר.

מאת אסתר כהן

הסתר ביוגרפיה