דיסקוגרפיה: נורית גלרון

ביוגרפיה מאת יואב קוטנר

הסתר ביוגרפיה

מתחילת דרכה נחשבה נורית גלרון לסמל לאיכות: שירתה מדויקת ומלאת הבעה ונשמה, היא מקפידה לעבוד עם מוסיקאים מעולים וטעמה בבחירת שיריה משובח. בסוף שנות ה-70 היו כל התכונות האלה מקושרות במידה רבה למוסיקה הישראלית המושפעת מג'אז, אך עד מהרה השתחררה גלרון מתדמית זמרת הג'אז האליטיסטית. היא יצרה קריירה מצליחה, המשלבת מגוון של סגנונות מוסיקליים, משירי ארץ ישראל ועד רוק, מקטעי ג'אז מתוחכמים ועד שירי ילדים.

תחילת הדרך

בראשית שנות ה-70 שירתה נורית קילמבורד בצוות הווי גולני עם שרה בדישי ואחרים, ואפילו שרה סולו ראשון בשיר "הלוך וחטוף". אחרי הצבא היא הופיעה בליווי גיטרה בהופעות חלטורה שונות, בין השאר כחימום להופעתה של עליזה עזיקרי. רג'ואן, אמרגנה של עזיקרי, החליט לקרוא לה "נורית גיל-רון", ומשם התגלגל שמה ל"גלרון"...

ב-1973 פגשה גלרון את המלחינה יעל גרמן והופיעה איתה בקיבוצים. היא גם החלה להשתתף בהפקות רדיו וטלוויזיה, ביניהן בתוכנית טלוויזיה לזכרה של לאה גולדברג בראשית 1974, בה שרה עם חברי קצת אחרת עיבודים של שלמה גרוניך ל"שיר אהבה", "אני מוטלת" ועוד.

ב-1976 הפיקה חברת "סי-בי-אס" תקליט משיריה של גולדברג. גלרון שרה בו את עיבודו הקסום של אלכס ווייס לשיר "אולי מחר" (ל' יעל גרמן). בהמשך השנה היא הייתה אחת משלושה כישרונות צעירים שגילה דובי לנץ בתוכנית של גלי צה"ל "אולפן מספר 1". לצידם של יהודית רביץ ואורי רווח שרה גלרון שירים אחדים, ביניהם "ווקליזה" (ל' יעל גרמן) בעיבוד קלאסי של משה זורמן. הקלטות אלה, וכן הופעות אינטימיות, בעיקר ב"בית-הובן" בתל אביב (בליווי גרמן בפסנתר), יצרו לגלרון שם של זמרת איכותית, בלתי מתפשרת ו"לא מסחרית". לכן הפתיעה השתתפותה בפסטיבל הילדים 1977, בו שרה את "הלילות הקסומים" (מ' עדה וירצברג, ל' אילן וירצברג). הצלחת השיר סייעה למי שהפך לאמרגנה, אשר ביטנסקי, להשיג לה חוזה הקלטה בחברת "ישראדיסק".

ב-1978 הפיק ביטנסקי את אלבומה הראשון, בו היה "הלילות הקסומים" בהחלט חריג. האלבום כלל בעיקר שירי משוררים נוגים: לחניה של יעל גרמן ל"כשהייתי ציפור ביער" (מ' אברהם חלפי) ואחרים, לחנו של יגאל גורדון ל"כמעט" (מ' יונתן רטוש) ולחנו הבלוזי של ביטנסקי ל"מה יהיה בסופנו" (מ' לאה גולדברג), וגם שירים מוכרים כמו "שיר ליל שבת" (מ' יהודה עמיחי, ל' משה וילנסקי). לשיר "שלכת" (מ' יעקב אורלנד, ל' מרדכי זעירא) גם הייתה משמעות מיוחדת עבור גלרון: אימה, לאה סיטין ז"ל, שרה את גרסתו המקורית של השיר בלהקת הבריגדה. לאלה צורפו "ווקליזה" (בעיבוד חדש של עדי רנרט ובו סולו גיטרה מרשים של גרי אקשטיין) ו"אולי מחר" (בעיבוד המקורי של ווייס). על עיבודי האלבום, שנעו בין רוח ג'אזית ובלוזית לקלאסית, היו אחראים מיטב המוסיקאים הצעירים והמבטיחים של התקופה: יוני רכטר, מתי כספי, משה זורמן, אילן וירצברג ועדי רנרט.

האלבום נורית גלרון היה אחד מאלבומי הבכורה המפתיעים והמשובחים במוסיקה הישראלית של התקופה. גלרון הפכה לכוכבת איכות בקרב הקהל האנין, אך היא הקפידה כל העת לא להישאר רק כזו, אלא לנסות ולהרחיב את קהלה. ב1978 היא שרה בפסטיבל הילדים את "כובע עשוי שמיים" (מ' נורית זרחי, ל' אילן וירצברג), והדגישה בראיונות עימה ש"איננה זמרת ג'אז" למרות הדמיון החיצוני והקולי לקליאו ליין, ושהיא רוצה להקליט גם רוק ופופ.

בהופעות אחרי הוצאת האלבום הלכה גלרון דווקא על כיוון ג'אז. תקליט ההופעה (שהוקלט בהופעה באולפן "טריטון" במאי 1979 ויצא בראשית 1980) כולל סטנדרטי ג'אז כ"פרדידו" ו"בלוזט", עיבוד ג'אז ל"לך למדבר", קטע אלתור כלי בן 16 דקות, "יום אחרון" (מ' אברהם שלונסקי, ל' שלום חנוך ומאיר אריאל) ועוד.

ב1980 הופיעה גלרון בפסטיבל הזמר עם שמעון גלבץ ואילן וירצברג בשיר "זה לא זה" (מ' יונה וולך, ל' וע' אילן וירצברג) ובפסטיבל הילדים שרה את "מה ההבדל" (מ' ירון לונדון, ל' יואל לרנר). היא שרה בתוכנית קול ישראל "שירי הבלקן" בעיבוד מתי כספי, ושרה ב"ערב שירי משוררים" של גלי צה"ל את "יש לי סימפטיה" (מ' מאיר ויזלטיר, ל' וע' שלמה גרוניך). היא שרה בערב נוסף בהפקת גלי צה"ל, לכבודו של המשורר נתן זך. המפגש ביניהם הוליד ב1981 את האלבום שירים באמצע הלילה, שהוקדש לשיריו של זך, חלקם כאלה שכתב, לראשונה בקריירה שלו, במיוחד כדי שיולחנו. גלרון שרה לחנים של שלום חנוך ("כי האדם עץ השדה"), יוני רכטר ("עד מחר"), מתי כספי ("כמעט טוב"), אילן וירצברג ("כולנו זקוקים לחסד"), חנן יובל ("כשצילצלת רעד קולך") ועוד.

בפסטיגל של אותה שנה שרה גלרון את "מה חושב תפוח הזהב" (מ' דליה רביקוביץ', ל' וע' אילן וירצברג).

ב1982 יצא לגלרון אלבום אוסף בשם סימפטיה, ובו קטעים שלא הופיעו קודם לכן בתקליטיה, ביניהם שיר חדש של נעמי שמר, "עצוב למות באמצע התמוז", ושישה שירים בהופעה חיה בליווי תזמורת מתוכנית הרדיו של קול ישראל "סולן ותזמורת" בעיבודיו וניצוחו של אלכס וייס. בין אלה ריגש במיוחד אחד האחרונים שכתבה תרצה אתר טרם מותה, "בלדה לאשה" (ל' וע' משה וילנסקי).

באותה שנה השתתפה גלרון ב"קשר אייר", מחזה סאטירי שכתב יהונתן גפן, הלחינו דני ליטני ורפי ק

הצלחה בשנות ה-80

1983 הייתה לגלרון שנת שינוי מבחינה אישית (היא נישאה והפכה לאם) ומקצועית: היא נפרדה מאמרגנה, אשר ביטנסקי, ובהופעותיה, עם רפי קדישזון בפסנתר ודני רובס בגיטרה, היא נראתה פחות נוגה ומופנמת.

השינוי התבטא באלבומה נגיעה אחת רכה, שיצא ב1984. הוא כלל מגוון מלחינים ומעבדים, ביניהם דני רובס, אבנר קנר ובעיקר יוני רכטר ב"נגיעה אחת רכה" (מ' עלי מוהר) ו"השיר על הארץ" (מ' יהושוע סובול), שם-טוב לוי בעיבוד ל"השיר שהוא שר לי בגשם" (מ' יעקב רוטבליט, ל' שמוליק קראוס) ומלחינים ומעבדים מפתיעים בהקשר שלה, יזהר אשדות ב"הבוקר שלמחרת" (מ' רמי דיצני) וקובי רכט ב"באפלה" (מ' הילה רז).

ב1983 השתתפה גלרון בסרטו של יהודה ג'אד נאמן "מגש הכסף".

ב1984, במופע גלי צה"ל "שיר אהבה חיילי", שהוקדש ללחניו של סשה ארגוב, שרה גלרון את "השמלה הסגולה" (מ ' חיים חפר, ל' סשה ארגוב, ע' רפי קדישזון). באותה שנה, בפסטיבל הילדים, היא שרה את "לבד בקרנבל" (מ' יעקב גלעד, ל' יהודה פוליקר, ע' אורי קריב).

את הצעד המשמעותי ביותר לכיוון הרוק עשתה גלרון ב1986, באלבום משהו בלבבה, שהפיק מוסיקלית אילן וירצברג עם אלונה טוראל כיועצת מוסיקלית. וירצברג הלחין ועיבד כחצי מהשירים, ביניהם "בגובה שווה" ו"אתה הרי יודע", אותו כתבה לראשונה גלרון, ועוד. טוראל עיבדה את שאר השירים, ביניהם "זה הגשם" (מ' יונה וולך, ל' רן עפרון) ו"נפרדנו כך". וירצברג וטוראל יצרו לשירה הכואבת של גלרון ליווי שהיה בדרך כלל רוקי-בלוזי חזק יחסית לתקליטיה הקודמים.

באותה שנה שרה גלרון בפסטיבל הילדים את עיבודו של וירצברג ל"מגירת החלומות" (מ' מיכל סנונית, ל' מירון מינסטר), ובמופע לילדים "הפסטיבל" היא שרה את "פצפוצים לעיניים" (מ' אהוד מנור, ל' וע' שלמה גרוניך).

ב1987, לכבוד הוצאת ספרו של חנוך לוין "מה אכפת לציפור", הקליטה גלרון עם אלי מגן חידוש ל"העץ הוא גבוה" של אחרית הימים. בעיבוד החדש הם חזרו לשם המקורי: "מה אכפת לציפור" (מ' חנוך לוין, ל' זהר לוי, ע' וה' אלונה טוראל).

אחרי הוצאת משהו בלבבה ובמשך כשנתיים הופיעה גלרון במופע דומה לאלבום, עם ליווי של אילן וירצברג, אלונה טוראל, מאיר ישראל ורון דרויאן. וירצברג עיבד והפיק את שירי התקליט ולהיטים ישנים (פרט לשלושה שעיבדה טוראל). בדצמבר 1987 הוקלט המופע ב"צוותא" תל אביב ויצא ב1988 בתקליט משהו בלבבה בהופעה.

ב1988 צורפה הפקת "משהו בלבבה" למופע משותף עם יהודית רביץ ו"באה מאהבה". אחרי שני חלקים, בהם הייתה כל אחת שרה משיריה, הצטרפו השתיים לעשרים דקות משותפות, בהן שרו ביחד את "שיר ללא שם", "האדם עץ השדה", "בגובה שווה", "לקחת את ידי בידך" ועוד. לכבוד המופע המשותף הקליטו רביץ וגלרון ביולי 1988 חידוש ל"כשאת בוכה את לא יפה" (מ' יהונתן גפן, ל' שמוליק קראוס, ע' אלונה טוראל).

באותה שנה הקליטה גלרון עם יוסי בנאי תקליט לילדים בשם ציפור הנפש, על פי ספר רב מכר ושירים שכתבה מיכל סנונית. אילן וירצברג עיבד והפיק את השירים ששולבו במהלך הסיפור, ביניהם "ציפור הנפש" (ל' יעל גרמן), "תחת עץ האהבה" (ל' אילן וירצברג), "מגרת החלומות" (ל' מירון מינסטר) ו"הציפור שלי" (ל' יוני רכטר).

ב1989 חזרה גלרון לצליל רוקי באלבומה אחרינו המבול. גלרון כתבה שבעה משירי האלבום ואילן וירצברג הלחין, עיבד והפיק את רוב השירים, ביניהם "גבר לא גבר" (מ' יונה וולך) ו"על חבל דק" (מ' גלרון). הוא גם עיבד והפיק את "ציפורי" (מ' פנחס שדה, ל' יהודית רביץ) והפיק עם אלונה טוראל את השירים שהיא עיבדה. אחרינו המבול היה אחד האלבומים הכי רוקיים של גלרון, עם שירת נשמה חזקה ועם ליווי בס, תופים וגיטרות מלא עוצמה. הצלחתו המסחרית הייתה פחותה מזו של קודמיו, כנראה בגלל העמדה שהעזה גלרון לבטא ב"אחרינו המבול", שהתקבלה כ"שמאלנית" למרות שעסקה באדישות בתל אביב למתרחש בשטחים הכבושים בזמן האינתיפדה.

הישרדות בשנות ה-90

ב1990 כיכבה גלרון בסרטו של אורי ברבש "דרך הנשר".

שנות ה90 היו לגלרון, כמו לרוב המוסיקאים הישראליים שפעלו כבר משנות ה70, תקופה של ניסיון הישרדות והצלחה בעולם משתנה. כמות האלבומים שהוציאה בעשור הזה פחתה, אך לא איכותם הגבוהה, וגלרון שמרה על מעמדה כאחת הזמרות והיוצרות הטובות והמצליחות בארץ.

ב1992 הוציאה גלרון את האלבום בתוך הסערות, בו ניכר ניסיון נוסף להרחיב את מעגל השותפים ליצירה ולעדכן את הצליל. עופר מאירי עיבד והפיק מוסיקלית, ובין הבולטים בשירי האלבום היו "אתה פה חסר לי" (מ' אביב ושירה גפן, ל' אביב גפן), "בדיוק כמו אז" (מ' גלרון, ל' עובד אפרת), "אדמה" (מ' ול' ארקדי דוכין), ו"אני אוהבת את השקט" (מ' דוד אבידן, ל' אילן וירצברג).

בסוף 1994 הקליטה גלרון אלבום שונה לגמרי מהקו המוסיקלי הרגיל שלה, עם תזמורת סימפונט רעננה. בעיבוד והפקה של בני נגרי ובהפקת שירה של לואי להב שרה גלרון קטעים של מוסיקה קלאסית, חלקם ווקליזות וחלקם עם הטקסטים המקוריים או כאלה שתירגמו או כתבו במיוחד אהוד מנור, נעמי שמר, צרויה להב ועלי מוהר. לצד קטעים קלאסיים ממש של פורה, וילה לובוס, שוברט, סן סנס, הנדל, מוצרט, באך ואחרים, שילבה גלרון בתקליט גם עיבודים קלאסיים ל"היא עוזבת את הבית" של הביטלס ול"הציפור שלי" מתוך ציפור הנפש.

ב-1995 יצאה גלרון למופע משותף עם אילן וירצברג, "בציר משותף".

ב1996, באלבומה המקום ההוא, חזרה גלרון אל הרוק ואל היוצרים הצעירים. בהפקה מוסיקלית ועיבוד של ליאור טבת ובניהול מוסיקלי של ערן מיטלמן היא שרה שירים של אילן וירצברג ושלמה ארצי הוותיקים, ולצידם כמה שירים של מהשמות היותר חמים מבין היוצרים הצעירים: בן ארצי, שירי ארצי, אביב גפן, ארקדי דוכין, סער בדישי, איתי בלטר ואפילו רמי פורטיס, שעולמו המוסיקלי נראה עד אז מרוחק מאוד מזה של גלרון. הבולטים בשירי התקליט היו "גאון" (מ' ול' אביב גפן), "תקרית" (מ' דוד אבידן, ל' ארקדי דוכין) ו"מעביר דף" (מ' ול' שלמה ארצי).

למופע "המקום ההוא" הקליטה גלרון גרסת דאנס ללהיטו של צביקה פיק "אין מדינה לאהבה" (מ' יהונתן גפן, ל' צביקה פיק, ע' ליאור טבת וגיל פלדמן). הקלטה זו ושלושה שירים מהמופע בעיבוד והפקה מוסיקלית של ליאור טבת, "כמעט טוב", "נגיעה אחת רכה" ו"כולנו זקוקים לחסד", צורפו לעוד 13 ממיטב להיטיה של גלרון שיצאו ב1997 באלבום האוסף אסיף.

ב1999, במופע "כמו ציפור בחדר" שהפיקה גלי צה"ל לזכרה של תרצה אתר, שרה גלרון את "בלדה לאשה" ושיר שהלחין במיוחד למופע נפתלי אלטר, "שיר הנשמרת".

במופע לזכרו של מאיר אריאל באותה שנה חזרה גלרון אל "יום אחרון".

ב2000 יצא אלבומה להתראות מתוק, בעיבוד והפקה של אבנר חודורוב ועם כותבים חדשים ומפתיעים מבחינתה: לאה שבת, רונית שחר, יוני רועה ועוד. בין השירים הבולטים בתקליט היו "זה לא קל לוותר" (בדואט עם לאה שבת), "אתה הולך לישון מוקדם" ו"להתראות מתוק".

ב2006 חזרה גלרון עם סינגל חדש, "ספינותיה" שמו. השיר נכתב על ידי מאיר גולדברג והולחן על ידי דודי לוי. הסאונד של השיר נטה במפתיע לכיוון האירי, בזכות חלילים של אורי מילס. "ספינותיה" היה הסינגל הראשון מתוך מה שהשמיים נותנים, אלבומה ה-17 של גלרון, שכלל שירים של ותיקים כמו נתן זך, יונה וולך, נתן יונתן, יענק'לה רוטבליט, אילן וירצברג, קורין אלאל, אלון אולארצ'יק, יצחק קלפטר, יזהר אשדות, מיקי גבריאלוב, יוסי פרץ, רונה קינן, שילה פרבר ושבא סלהוב.

מאת יואב קוטנר

הסתר ביוגרפיה

©2018 סטריאו ומונוSweetHome :אחסון