דיסקוגרפיה: סינרגיה

סינרגיה הוקמה ב-2003, כשהגרעין הקשה מורכב מרון הופמן (שירה וקלידים) ורועי גפן (שירה וגיטרה) - חברים מילדות שגם ניגנו כבר בתקופת בית הספר. בצעירותם הם שמשו כלהקת הבית "הציידים" של מועדון "קאט בלו" במשך שש שנים, ואחרי שהם החליטו שחייבים כבר להתקדם חיפשו נגנים להרכב החדש שתכננו להקים. את השם סינרגיה, אגב, הם בחרו בתהליך של הגרלת פתקים שעל כל אחד מהם היה רשום שם אחר. מזל שהפתק עליו נרשם "טופס 103", ע"ש הטופס הצבאי המפורסם, או הפתק "פצקרשת", לא נבחר

ביוגרפיה

לפי מילון אבן שושן, סינרגיה היא פעילות משותפת של שני גורמים או יותר, שתוצאותיה גבוהות או טובות מפעילותם של אותם גורמים אילו פעלו בנפרד. אבל לפי התפיסה הרווחת, סינרגיה היא פשוט להקת רוקנ'רול לנוער. קשה להתעלם מהצלחת הלהקה בעיקר בקרב גיל העשרה, וגם קשה שלא להעריך את המינונים הגבוהים של האהבה לה היא זוכה מהקהל.

אבל כאן בערך נעצר להם המזל בתחילת הדרך. הסינגלים "צועקים על אהבה", "ממשיכים לרוץ" ו"עד שהכל יגמר" לא ממש התקבלו ברדיו, ורק החידוש לשלמה ארצי - "חום יולי אוגוסט" - שהקליטו באווירה כסאחיסטית במיוחד תפס ברדיו וסימן את תחילת השינוי.

תוך כדי חברי סינרגיה לא ממש התפרנסו מהמוזיקה. העבודות ה"אמיתיות" שלהם היו בורגניות לחלוטין: יועץ פיננסי לחברות היי-טק, סופרווייזר במשרד פרסום, מנהל פרויקטים בתעשייה וניהול, נגר וכו'. איתן רז היה היחיד שממש התפרנס מהמוזיקה - הוא ניגן בהפקות שונות, כולל עם מטרופולין.

האלבום השני של סינרגיה, "מרגיש אחר", שיצא בספטמבר 2006, כבר התקבל בחמימות גדולה הרבה יותר. הסינגלים שיצאו ממנו "מרגיש אחר", "תראי זה אני", "אשם" ו"עד אלייך" הצליחו ברדיו, כמות המעריצים הכפילה את עצמה בקצב מסחרר, לוח ההופעות הפך צפוף בהרבה, וסינרגיה כבר הוכתרה רשמית כסיפור הצלחה ישראלי - הגדרה שקיבלה חיזוק עם זכייתה בתואר להקת השנה בטקס עמ"י לשנת 2007. האלבום היה הראשון שיצא גם בפורמט סלולרי ייחודי, על כרטיס זיכרון בגודל 1 ג'יגה, במסגרת הלייבל של סלקום - "ווליום".

מאת אסתר כהן

הסתר ביוגרפיה