עירית דותן התפרסמה בזכות השיר "תנו לנו יד ונלך", שאותו שרה בפסטיבל הזמר ב- 1973. אלבומה השני ב- 1977 ומאז היא הקליטה אלבום שירי ילדים ושירים ספורים, שלא זכו להצלחה כלשהי.

ביוגרפיה

עירית דותן (אז בן-בנימין) החלה את דרכה בלהקת פיקוד הצפון, שהעלתה ב-1970 את תוכניתה ה-17 "מהצפון באהבה". מאוחר יותר נישאה למפקד הלהקה דאז, דודו דותן, שבהופעותיהם המשותפות בתחילת דרכם טען ש"היא הפכה להיות המפקדת שלו". דודו דותן נהג באותה תקופה לארח את עירית בהופעותיו, ובתקליט המערכונים הראשון שלו מופיעים גם שני שירים בביצועה.

הפריצה המשמעותית של עירית לתודעת הקהל הייתה בפסטיבל הזמר ב-1973, שבו שרה את "תנו לנו יד ונלך", שאומנם לא הגיע למקומות הראשונים, אבל הפך לאחד השירים האהובים והמושמעים ביותר מאותה תחרות.

בעקבות הפסטיבל המשיכו דותן ויעקב הולנדר, מלחין השיר, לעבוד יחד, וב1974 היא הקליטה אלבום שלם משיריו. האלבום כלל, בין היתר, גם את השירים "אני חי כעשב בר", שיר שבמקור הולחן לפסטיבל שירי יידיש תחת השם "כ'לעב ווי גראזן אויפן פעלד" ובוצע על ידי רבקה זוהר, את "אני אוהבת באך", שבוצע במקור על ידי להקת השריון ואת "הלא תשאלו ציון", שנכתב למופע "שישו את ירושלים".

באותה שנה היא שרה בתוכנית הטלוויזיה "לאמא באהבה" את השיר "אמהות פוסעות", שכתבו לה טהרלב והולנדר. שיר נוסף של הולנדר שביצעה מאוחר יותר היה שיר הזיכרון "פרגים באדום", שמילותיו נכתבו על ידי עמוס דביר.

ב-1977 הוציאה דותן אלבום נוסף, השעות היפות ביותר, שממנו הצליחו במיוחד שיר הנושא והשיר "ציפורי שירי". ב-1978 הוציאה את האלבום הולכים לנדנדות, אלבום שירי ילדים שעיבד נתן כהן. זמן קצר לאחר מכן הסתיימו נישואיה, ומאז לא הרבתה להקליט ולהופיע.