פבלו רוזנברג היה בין הראשונים ששרו, ואף הקליטו, רוק כבד בעברית: בשנות ה-80 בלהקת מוניטור, ועם הרבה יותר חשיפה בשנות ה-90 בסטלה מאריס. ההתפעלות מקולו ושירתו בשני ההרכבים הייתה גדולה, אך עם זאת, עיקר הצלחתו של רוזנברג הייתה, כמקובל בארץ, בתקופה בה ויתר על הכסאח לטובת מוסיקה פחות כבדה, יותר ישראלית ומתאימה לכולם.

ביוגרפיה

שמו של פבלו רוזנברג הופיע לראשונה על עטיפת אלבום כבר ב1980, כשהנער הצעיר, עולה חדש מארגנטינה, כתב מילים ושר בשני שירים שהקליטה להקת מקצב 33, "הלילה" (ל' משה מלול) ו"קיץ איתך" (ל' מקצב 33), לאלבום האוסף סולו ראשון - פרויקט הכשרונות הצעירים של אולפני "טריטון", בעיבוד וניהול מוסיקלי של אילן וירצברג. שירי מקצב 33, כמו השירים של שאר משתתפי האוסף, לא זכו לתשומת לב מיוחדת, והלהקה נעלמה לפני שהתגלתה.

רוזנברג ונגן הבס משה מלול הקימו חמש שנים לאחר מכן את להקת מוניטור עם הקלידן יואל אסרף, הגיטריטס אנטוני לי והמתופף רוברט גבא. הפיק את הלהקה מפיק הרוק החיפאי הנודע יעקב מירקין, שאירגן לה הופעות בעיקר בצפון, אך גם בפסטיבל ערד 1987. מוניטור הוציאה חמישה תקליטי שדרים, כולם בסגנון רוק כבד. רוזנברג כתב את המילים והשתתף בהלחנת השירים, ביניהם "מי זה שם" (ל' מוניטור), "היא לא ידעה את האמת" (ל', ע' וה' מוניטור) ו"שבע בבוקר" (ל' עם אסרף, ע' מוניטור). בשיר האחרון השתנה ההרכב עם הצטרפותם של הגיטריסט שמעון אלחיני במקומו של לי והמתופף איתן אלבר במקומו של גבא. על עטיפת תקליט השדרים הובטח שהשיר יצא לקראת אריך הנגן הראשון של הלהקה, שמתוכנן לצאת במרץ 1990. האלבום לא יצא, ואחרי הוצאת עוד תקליט שדרים אחד עם גרסת כיסוי ללהיט "קפה אצל ברטה" של הנשמות הטהורות הלהקה התפרקה. רוזנברג הצטרף ליוצאי להקת הרוק הכבד אורניום: הגיטריסט ניק מילר, נגן הבס דובי סוני והקלידן פימה שוסטר. ביחד עם המתופף איתן כדורג'י הם הפכו לסטלה מאריס (את השם הציע להם דורי בן-זאב). אלה היו שנות ה-90 המוקדמות, כשעם גל הלהקות הצעירות ששטף את "רוקסן" הייתה הרגשה שאולי סוף סוף יש מקום ללהקה ישראלית שעושה רוק כבד. אבי פרץ, מי שניהל את תיסלם ומני בגר בתחילת דרכם, היה המנהל שלה, והוא הביא אותה ל"הליקון", שהחליטה, לראשונה בארץ, להחתים להקת רוק כבד ישראלית. רוזנברג, שהיה הזמר, כותב המילים והדובר הראשי, הוביל את סטלה מאריס בשני אלבומיה הראשונים, ועזב בשנת 1995.

ב-1996 יצא אלבומו הראשון של רוזנברג כסולן, רק הלב יודע, בהפקה מוסיקלית ועיבודים של ידידו מסטלה מאריס, ניק מילר. רוזנברג כתב והלחין את השירים (פרט למילים ל"אם רק תבואי", אותן כתבה מפיקת "הליקון" תמי סטמרי), ביניהם "רק הלב יודע", "במרווח טיפות הגשם", "בדמעות שאת בוכה" ו"הימים שלנו יחד". בהקלטות הוא שר וניגן בגיטרה אקוסטית ואיתו נגנים נוספים. ל"בדמעות שאת בוכה" ביימה שירי שחר קליפ שזכה בפרסים על הבימוי והעריכה.

ב-1998 יצא אלבומו השני של רוזנברג, בין ערביים. רוזנברג הפיק מוסיקלית ביחד עם מילר, שגם עיבד (מלבד "בוא אל הזריחה" שעיבד רמי קלינשטיין). גיא יפה סייע בהפקה המוסיקלית ועיבד את הקולות, ויהודה עדר ייעץ אמנותית. שלמה ארצי כתב והלחין לאלבום את הלהיט הגדול שלו, "בין ערביים", וגם את "צל של שניים". ארקדי דוכין וגיא לנדאו כתבו והלחינו את "כשאת אתי", ורוזנברג הלחין את שאר השירים, ביניהם "אהבה אסורה" ו"הלב הקטן הזה" (מ' רוזנברג). הוא גם שר בספרדית את "Luna Tucumana" של אתאואלפה יופנקי. רוזנברג שר וניגן בגיטרות ואיתו נגנים ואורחים רבים, ביניהם ז'אן-פול זימבריס בתופים, קלינשטיין בפסנתר ונעה תשבי ושרון חזיז בקולות.

ב-2001 יצא אלבומו השלישי של רוזנברג, כל יום יותר. בהפקה מוסיקלית ועיבודים שלו ביחד עם שושן יצר רוזנברג אלבום ששילב רוק רך, מוסיקה לטינית ולראשונה גם השפעות מזרחיות -מרוקניות. בין הבולטים בשירי האלבום היו "שובר תראש" (מ' רוזנברג, ל' שושן), "מה את רואה" (מל' ול' שלמה ארצי) ולחניו "כל יום יותר" (מ' רוזנברג), "מלכת היופי" (מ' רוזנברג ע"פ דורית רביניאן) ,"ריצת הלב" אותו כתב רוזנברג בספרדית, ושר שבורט עם שושן שהוסיף מלים במרוקאית. כבונוס צורף לאלבום גם הדואט של רוזנברג עם יואב יצחק "ילדונת" (מ' תלמה אליגון, ל' קובי אשרת).

ב-2004 הוציא רוזנברג סינגל בשם "אל תדאגי לי אמא". בסינגל התארחה שרון חזיז, הנשואה לאחיו של רוזנברג. את הסינגל עיבד Henree, היוצר והמפיק האלקטרוני. סינגל נוסף שהוציא היה "מלדיטה לונה", דואט עם שלומי שבת.

ב-2005 יצא האלבום המלא חיכיתי לך, שכלל את שני הסינגלים. חיכיתי לך הופק על ידי יעקב למאי. רוזנברג כתב את כל שירי האלבום והלחין כמעט את כולן (מלבד שלוש). לראשונה הוציא רוזנברג את האלבום בלייבל עצמאי, בייס רקורדס.