הצמד צחי ויעל החל לפעול ב-1969. חבריו, צחי ויעל לירון היו בזמנו זוג נשוי. את רוב שיריהם כתבו בעצמם, והמצליחים ביניהם היו "עוד לפני שאביב", "יכול להיות" ו"לא לגעת". להיטם האחרון בשנות ה-70 היה "שלום על ישראל", אחריו הם נסעו לארצות הברית, שם הם התגוררו והופיעו במשך שנים רבות.

ביוגרפיה

שניהם ילידי הארץ (יעל היא צברית דור רביעי בארץ), ששרתו בלהקות צבאיות. השניים נפגשו במקרה על סיפון אוניה בה הם שרו שירים שחיברו בעצמם. השניים התאהבו, נישאו והמשיכו לנהל את הקריירה המקצועית שלהם יחד כצמד. הם הופיעו בליווי גיטרות, ואף הקליטו באופן עצמאי תקליטון שדרים שכלל ארבעה שירים שכתב צחי ועיבד אילן מוכיח. השיר המצליח מאלבום זה היה "עוד לפני שאביב", שהיה להיטם הראשון. בעקבות האלבום חתמה איתם חברת התקליטים סי.בי.אס על חוזה הקלטות. התקליטון הראשון שלהם שיצא במסגרת החברה כלל ארבעה שירים נוספים, שכתבו בעצמם ועיבד מוכיח. השיר המצליח מתקליטון זה היה "יכול להיות", שהיה להיטם השני וזכה להצלחה במצעדי הפזמונים.

אלבומם הראשון שיצא ב-1970 כלל את שני הלהיטים האלה בעיבודים חדשים של אלכס וייס, שעיבד את כל שירי האלבום. בנוסף להם הצליח מאלבום זה גם השיר "לא לגעת", שכתבה ושרה יעל לירון. השיר הזה צעד במצעדי הפזמונים במאי 1970.

הצמד הרבה להופיע אז ברחבי הארץ ויצא לסיבובי הופעות גם באירופה ובארצות דרום אמריקה. בהופעותיהם היטיבו השניים לבצע גם שירים בשפות אחרות כמו רוסית, פורטוגזית, אנגלית, צרפתית, ספרדית ויידיש.

אלבומם הבא הוקדש לשירי ילדים שכתב צחי לירון ועיבד שמעון כהן. הם הקליטו אז גם שירי פעוטות לאלבומי אוסף של שירי ילדים שיצאו בסי.בי.אס. ב-1972 הם הקליטו את שירם של דודו ברק ואפי נצר "שלום על ישראל". השיר זכה להצלחה גדולה, אבל הצמד החליט אז לנסות את מזלו בחו"ל ועבר להתגורר ולהופיע בארצות הברית.

אלבומם השלישי הוקלט באולפני "אלקטריק ליידי" בניו יורק ובו הם ביצעו שירים ידועים כמו "ירושלים של זהב", "בשנה הבאה", ""צ'יריבים", "קאזאצ'וק", "שלום על ישראל" ושירים נוספים שעיבד אילן מוכיח, שעבד איתם גם בתחילת הדרך.

בסוף שנות ה-80 הם חזרו לארץ וניסו לחדש כאן את הקריירה שלהם עם שיר חדש בשם "אינשאללה". הם לא זכו להצלחה וגם נישואיהם הגיעו אל סופם. הגירושין הובילו גם לפירוקו הסופי של הצמד בתחילת שנות ה-90.