ישנם זמרים שפורצים לתודעה לפתע פתאום, ללא הכנה או הכרות מוקדמת. ישנם אחרים שהשמועה על כשרונם "מסתובבת" בקרב "יודעי דבר" עוד זמן רב לפני שהחלו להקליט אלבום ראשון. רונה קינן, בתו של הסופר והעיתונאי עמוס קינן, שייכת לסוג השני. מגיל צעיר מאד (כבר כשהיתה בת 16) נחשבה קינן ל"תגלית" ולכשרון מבטיח בתחום הנגינה, השירה וההלחנה. שש שנים אחרי, קינן מוכיחה שלשמועות היה בסיס, והיא באמת יוצרת ומבצעת יחודית, מעניינת ובוגרת דיה על מנת לבנות קריירה לאט ובבטחה, צעד אחר צעד.

ביוגרפיה

החשיפה הגדולה הראשונה של רונה קינן היתה ב-1997 כשהשתתפה במופע שיצר ערן צור לפסטיבל "נקסט", "אתה חברה שלי" - שירי יונה וולך המולחנים. בהפקה מוסיקלית של אלי אברמוב, ובעיבוד משותף של צור ואברמוב הוקלטו מבחר משיריה של וולך, חלקם בלחנים מוכרים ובעיקר בלחנים חדשים של צור ושל שותפיו למופע. קינן הלחינה למופע את שיריה של וולך "ההכרה שלי נמוגה" ו"קסיוס", שרה (סולו בשירים אחדים וקולות רקע באחרים) וניגנה בגיטרה חשמלית ואקוסטית. קינן הופיעה במופע וגם באלבום אתה חברה שלי.

בנובמבר 1997 השתתפה קינן במופע לזכרה של ענבל פרלמוטר ושרה עם יפעת נץ, יעל כהן, דנה ברגר ואסי לוי את שירה של פרלמוטר "עד העונג הבא" (הקלטת השיר הופיעה באלבום האוסף הכפול של המכשפות).

ב-1998, בפסטיבל "אינטימה נקסט" שהוקדש לנשים יוצרות, הופיעה קינן כמלווה של טל גורדון ששרה גירסאות מצומצמות למיטב להיטיה. המופע החד פעמי היה כה מוצלח עד שהוחלט להפוך אותו למופע משותף ולאלבום, שיצא בשנת 1999: רציתי שזה לא ייגמר. כותרת המשנה באלבום היתה: טל גורדון מארחת את רונה קינן. האלבום, בעיבודים והפקה מוסיקלית של קורין אלאל, כלל את מיטב להיטיה של גורדון בגירסאות אקוסטיות וגם ארבעה שירים חדשים שגורדון חיברה להן מילים, ביניהם "רציתי שזה לא ייגמר", שהלחינה קינן. השתיים גם חידשו את להיטה של טניטה טיקרם "Twist In My Sobriety". בהקלטות לאלבום ובהופעות שליוו את הוצאתו ונמשכו בשנת 2000 קינן ניגנה בגיטרה אקוסטית וחשמלית וב-E-BOW.

בשנת 2000 השתתפה קינן בשירת קולות באלבומו של ערן צור תכלית בתחתית.

בשנת 2001 הופיעה קינן כסולנית בליווי שני נגנים (אדם שפלן בגיטרה, בס וקסילופון ועומרי הנגבי בתופים). בהופעות אלה הפיצה קינן תקליטון ובו ארבעה משיריה: סקיצות ל"Tips", "Train",

"Earthquake" וגרסה בהופעה ל"סופר 8".

בספטמבר 2001 יצא תקליטון לפוליאנה פרנק עם שיר בשם "החופש". בתקליטון נכללה גרסת הופעה חיה לשיר "Strange Fruit" בהשתתפות שבי עוזיאל בבס ורונה קינן בגיטרה ושירה.

בשנת 2003 חזרה קינן להופיע, לקראת אלבום הסולו הראשון שלה, לנשום בספירה לאחור. את צאת האלבום, בהפקתו של יזהר אשדות, הקדימו הסינגלים "אהבה שקופה", "מבול" ו"לחיות נכון". לנשום בספירה לאחור יצא במאי 2004, אחרי עבודה של כחמש שנים, והוא כלל שירים בעברית ובאנגלית.

בעקבות האלבום נבחרה קינן כאומנית נבחרת של הקרן למצוינות לשנת 2005.

העבודה על הדיסק הבא של קינן כבר לא לקח תקופה כל כך ארוכה, אלא "רק" קצת פחות משלוש שנים. עוד לפניו השתתפה בתוכנית "מפגשיר" של ערוץ 24 וביצעה ביחד עם גידי גוב את "הריקוד המוזר של הלב", ויצאה לסיבוב הופעות אקוסטי בכל רחבי הארץ.

לקראת סוף 2006 שוחרר הסינגל הראשון מתוך אלבומה השני של קינן - "עיניים זרות". אחריו יצאו הסינגלים "הפעם האחרונה" ו"בתוך אגם קפוא", ואילו האלבום המלא שוחרר בפברואר 2007, במהדורה מוגבלת אשר הכילה דיסק בונוס ובו קליפ והקלטות נדירות ("כולם יודעים", "חמסין", "The Windmills Of Your Mind", "גלויה", "עיניים זרות" בהופעה).