שי גבסו זכה לפרסום בזכות הגעתו לשלב הגמר של התוכנית "כוכב נולד" בשנת 2003. החייל מראשון לציון, אשר הגיע למקום השלישי בתחרות הסופית שבה זכתה נינט טייב, הקדים אותה בהוצאת אלבום בכורה, כאשר הוציא במאי 2004 את האלבום ארים ראשי.

ביוגרפיה

שי גבסו נרשם לתחרות שהפכה אותו לכוכב לאחר שנתקל בפרסומת עם מספר טלפון במהלך בחופשה מהצבא. הוא נרשם, ושכח מהעניין. לדבריו, העובדה שעבר את האודישנים באה לו בהפתעה מוחלטת: "לאורך כל שלבי התחרות לא חשבתי על האפשרות שבאמת אגיע לתכנית. כמו חייל צעיר טיפוסי, הראש שלי היה שקוע רק בענייני צבא, ופתאום הודיעו לי שעברתי... אתם יכולים לנחש כמה הופתעתי".

ההשתתפות בתחרות זמר לא היתה עניין זר לגבסו, שמגיל צעיר לקח חלק בתחרויות כשרונות צעירים למיניהן. בגיל 12 חזר בתשובה באופן עצמאי, אך הדבר לא הפריע לו להמשיך לאהוב מוסיקה בכלל, ומוסיקה לועזית בפרט. עם הזמן החל לאהוב גם מוסיקה עברית, ובמיוחד את שיריהם של ארקדי דוכין, עברי לידר, שלומי שבת ובעז שרעבי. חיבתו לשרעבי באה לידי ביטוי בבחירה הראשונה שלו ב"כוכב נולד", השיר "פמלה" של שרעבי. בהמשך ביצע גבסו את "יש לך אותי", במקור של להקת תיסלם. באשר להיותו דתי בעולם הרוק החילוני, אמר גבסו כי העובדה שטרם היה כוכב רוק דתי ברוק הישראלי, לא אומרת שהדבר בלתי אפשרי.

בתחרות הגמר של "כוכב נולד", שנערכה באוגוסט 2003 מול קהל של אלפים בניצנים, ביצע גבסו את "אש" של רמי קלינשטיין. למרות שהגיע למקום השלישי (עם כ-330 אלף קולות), זכה גבסו בפרס ניחומים מכובד: חוזה לסינגל אחד בחברת NMC. התוצאה היתה הלהיט "יום ועוד יומיים", שיר שכתב והלחין בעצמו. הצלחת הסינגל הובילה לחוזה הקלטה לאלבום שלם ב-NMC. האלבום, שנכתב כמעט כולו על ידי גבסו (מלבד השיר "עד מבואו" שנלקח מן המקורות), יצא, כאמור, במאי 2004 והופק על ידי משה דעבול, שעבד עם אהובה עוזרי והמדרגות.

בסיכומי סוף השנה של שנת תשס"ד, זכה גבסו לכבוד גדול: הוא נבחר לזמר השנה של גלי צה"ל, לתגלית השנה של רשת ג', ושירו "יום ועוד יומיים" נבחר כשיר השנה בשתי התחנות.

בדצמבר 2004 זכה גבסו במקום הראשון ב"פסטיבל השירים של ישראל" עם השיר "מישהו גדול" שכתבה חנה גולדברג והלחין דודי לוי. השיר אמור היה להיכלל של לוי, החיים הם חלום, אלא שמשיקולי עריכה נותר השיר מחוץ לאלבום והפך לרווח נקי של גבסו.

באלבומו השני, "במקומי", שיצא ביוני 2006, שינה גבסו פאזה באופן משמעותי למדי. מהילד המתוק והתמים של "יום ועוד יומיים" הוא הפך לבועט יותר, התפשר הרבה פחות, והגיטרות-בס-תופים הפכו לדומיננטיים יותר ביצירתו. את יציאת האלבום ליוו מספר כתבות בהן הביע גבסו את כעסו ותסכולו אל מול המיתוג שלו כיוצא כוכב נולד שטחי וילדותי. הוא ניסה בכל כוחו להוכיח שיש בו הרבה יותר מזה, וכל הקוסמטיקה מסביב המחישה זאת: החל מהשיער הארוך יחסית שטיפח, המשך בתמונות הפרומו המחוספסות וכלה במעטפת המוזיקלית החדשה שאימץ.

גם מהבחינה המוזיקלית לקח גבסו עצמאות יתרה: הפעם הוא היה שותף להפקה המוזיקלית יחד עם עמרי אגמון ותומר הדרי, באלבום ניגנו אגמון, גלעד שמואלי, ג'נגו וסוללת כלי מיתר, והטקסטים שהגיש היו בוגרים יותר. הסינגלים אשר שוחררו מהדיסק היו "במקומי", "תגידי לי את" (שנכתב לזכר סמלת ליאת גבאי ז"ל, שנרצחה בפיגוע בשנת 94'), "יצאתי לטייל לפנות ערב" ו"בחוץ יש כבר סימנים של שקיעה".

גם הקהל של גבסו השתנה בעקבות התמורות שעברו עליו: קהל המעריצות בנות העשרה התחלף בקהל בוגר יותר, שהתחבר לשירים החדשים, הקליטים פחות מקודמיהם