דיסקוגרפיה: שרון ליפשיץ
עם קול מתוק וחם, תדמית סקסית ושירים מקוריים שהלחינה, פרצה שרון ליפשיץ למוסיקה הישראלית באמצע שנות ה- 80. פרצה, זכתה בהצלחה, ו...נעלמה. אחר כך היא שבה לפעילות, הוציאה אלבום שני ושוב נעלמה... ושוב חזרה ושוב נעלמה... כשלא ברור לגמרי אם הפיתולים בקריירה שלה נובעים רק מאופייה (ומהעדפתה את החיים רגועים בכפר על פני מאבקי כוח בעיר) או מחוסר סבלנות והקשבה של הקהל ותקשורת המוסיקה שלנו...
ביוגרפיה
ליפשיץ, בתה של עורכת הרדיו עפרה סמואל, התגלתה בשנת 1982 כשהופיעה לצידם של אהוד מנור, חנן יובל ומילי מירן במופע "ימי בנימינה" - פגישה עם אהוד מנור ושיריו. באלבום ימי בנימינה, שיצא ב- 1983, לא שובצו קטעי סולו שלה, אך היא שרה עם מירן ויובל את "אחי הצעיר יהודה" (ל' יוחנן זראי), "הבית ליד המסילה" (ל' נורית הירש) ו"עד מתי" (ל' חנן יובל). באותה שנה, אגב, תופפה אחותה של שרון, ניבי, באחד ההרכבים הראשונים של משינה.
בראשית 1984 הקליטה ליפשיץ שני שירים ראשונים כזמרת סולנית - לחנים שלה למילים של רחל שפירא, בעיבוד ובהפקה מוסיקלית של ירוסלב יעקובוביץ', "גל נשבר" ו"מחשבות הקיץ". השירים לא זכו לתשומת לב רבה ברדיו, מה שהשתנה לגמרי בסוף אותה שנה, כשלרדיו יצא שיר שהלחינה למילים של דן תורן, בעיבוד ובהפקה של אהרון ידידיה וירון בכר - "גידי". השיר הפך ללהיט ענק וזירז את הופעת אלבום הבכורה של ליפשיץ, קולנוע, שיצא בתחילת 1985. באלבום הלחינה ליפשיץ את כל השירים למילים שלה ("קשה בלעדיך" ו"אתה בא אלי") ובעיקר של דן תורן ("הלו", "קולנוע", "בדרך למעלה" ועוד). ירון בכר עיבד והפיק מוסיקלית את רוב השירים וניגן את רוב הליווי בקלידים, סינתיבס ותכנותים. בין השותפים בהקלטות היו גם אלון הלל בתופים, נאור דיין בגיטרות ומיקי שביב בבס.
קולנוע התקבל בהתלהבות, ושרון ליפשיץ נראתה כשילוב מוצלח של יוצרת מקורית וזמרת מעולה בעלת הופעה סקסית, שהתאימה היטב לתכנים בשיריה. בעקבות האלבום היא הקימה הרכב ליווי ויצאה להופעות, שהתחילו בסערה, אך הסתיימו במהרה בקול ענות חלושה, ופחות משנה אחרי שנחשבה לאחת ההבטחות הגדולות במוסיקה הישראלית, החליטה ליפשיץ להתרחק מאור הזרקורים ומההמולה העירונית, הפסיקה להופיע ועברה לגור בכפר.
למעט הופעה חריגה במופע לילדים "הפסטיבל" בסוף 1986, שבו שרה את לחנה ל"שפוטה על האופנה" (מ' אהוד מנור, ע' גרי אקשטיין), הקפידה ליפשיץ על חיי שלווה בכפר. אחרי שלוש שנים כאלה, שבמהלכן גם נישאה לדני לוי, חבר נעורים שתופף בלהקת הליווי שלה, חזרה ליפשיץ באלבום שני, שיצא באמצע 1988.
האלבום, שתי בובות על חוט, שהופק מוסיקלית על ידי עדי רנרט, היה מורכב כולו משירים שליפשיץ כתבה והלחינה, פרט למילים לשיר "אחד", שכתב דן תורן, ולשיר "דני", שאותו כתבו ליפשיץ ותורן ביחד. בין הבולטים בשירי האלבום היו "שתי בובות על חוט", "עד שנגיע" ובעיקר "אם אנחנו". רנרט גם עיבד, ובין המשתתפים היו מאיר ישראל בתופים, אלון נדל ומיקי שביב בבס ושמוליק בודגוב בגיטרה. שתי בובות על חוט היה אלבום יותר רגוע ובוגר מקולנוע וכנראה גם טוב ממנו, אך הוא לא כלל להיטים ונכשל מסחרית. ליפשיץ הופיעה מעט בליווי הרכב אינטימי (ירון ניסימוב בקלידים ומכונת תופים, דני סידס בגיטרה) ויצאה שוב להפסקה, שהייתה הפעם ארוכה במיוחד.
ב- 1993 יצא אלבומה השלישי, קו האושר, בעיבודים ובהפקה מוסיקלית של ירון בכר (פרט לשיר "הזמן האינסופי", שאותו עיבד עדי רנרט והפיקו בכר ורנרט יחד). ליפשיץ הלחינה את כל שירי האלבום (פרט ל"מעיל הגשם הכחול" של לנארד כהן בנוסח עברי של צרויה להב) ובין כותבי המילים היו היא ("קו האושר"), עלי מוהר ("כך הגוף"), צרויה להב ("האיש מהים"), רוני ערן ("סלואו ירח") ומיכה שטרית, שכתב איתה את "זאת שיודעת" והשתתף בשירה ב"סלואו ירח". לצד הבלדות השקטות ניסה המפיק המוסיקלי בכר לעדכן את הצליל של ליפשיץ לכיוון רוק ודאנס, בעזרת הנגנים שמוליק בודגוב (בגיטרות), יוסי פיין (בבס) וז'אן פול זימבריס (בתופים), אך הקטעים שבלטו בתקליט בהשמעות הרדיו היו דווקא השקטים יותר.
גם הוצאת קו האושר לא גובתה בהופעות חיות, וליפשיץ שוב חזרה אל חייה שמחוץ לעסקי השעשועים.
מאת יואב קוטנרהסתר ביוגרפיה
