ששת הייתה ניסיון, שהקדים את זמנו (מבחינה מסחרית), לשלב בין עולמות מוסיקליים מגוונים: צליל ישראלי עממי, מוסיקה בלקנית ומזרחית, ג'אז ורוק. אלה היו שנות ה-70, שנים של העזה מוסיקלית מצד יוצרים רבים, אך גם של שוק קטן מאוד למוסיקה שונה. וכך פעלה ששת המהפכנית והמרתקת מוסיקלית זמן קצר בלבד, ואלבומה היחיד יצא לאחר שהתפרקה.

ביוגרפיה

ב-1977 הקים שם-טוב לוי את ששת עם הבסיסט הוותיק שמוליק ארוך, שניגן איתו בערבי ג'אז-רוק בפאב "תה וסימפטיה", ועם ארבעה מוסיקאים משוחררים טריים מלהקות צבאיות: שמוליק בודגוב בגיטרות, עדי רנרט בקלידים, איקי לוי בתופים ויהודית רביץ בשירה וגיטרה.

מיד עם תחילת העבודה המשותפת השתתפה הלהקה בהקלטת תקליט פסקול סרטו של יהודה ג'אד נאמן, מסע האלונקות, ששם-טוב לוי הלחין ועיבד. ניגנו איתם מתי כספי בכלי הקשה, אילן גרוניך בכינור וזאב דיוקוורט בסקסופון. את השיר "מסע האלונקות" (מ' יעקב גלעד) שר כוכב הסרט, גידי גוב, והפסקול היה למעשה תקליט הבכורה של ששת, ובו קטעים אינסטרומנטליים בעיבוד כל חברי הלהקה, ביניהם "שבע שמיניות", "צבעים" ו"פה מינור".

אחרי שישה חודשי חזרות היה המופע של ששת מוכן, אך פרט לשאול גרוסברג (מפיק ההופעות במועדון הרוק האלטרנטיבי "בית לסין"), לא היה אף אמרגן או מפיק שיסכים לשווק את הלהקה, מחשש שהמוסיקה לא מסחרית.

ששת הופיעה רק חמש פעמים, בהופעות שלוי אירגן בעצמו. במקביל להופעות הופיעה רביץ בפסטיבל הזמר בשיר "סליחות" והפכה לכוכבת ענק, אך ללא קשר ללהקה ואפילו בניגוד לדרכה של הלהקה. ששת התפרקה, ורק אז קיבלה הצעה מחברת תקליטי "סי-בי-אס" לתעד את החומר שלה. הם הקליטו תקליט בתקציב הפקה נמוך, תוך שלושה ימים, בהופעה חיה באולפן: רביץ שרה את לחנה ל"סמבה ברגל שמאל" (מ' יעקב גלעד) ואת לחניו של לוי ל"ענבלים" (מ' נתן אלתרמן) ו"בלילות הסתיו" (מ' דוד פוגל). לוי שר את לחנו ל"לו באת" (מ' יונתן רטוש). השאר היו ללא מילים: "דבקה" (ל' עממי), "דינוזאורוס הבן" שהלחין שמוליק ארוך וגרסה חדשה ל"שבע שמיניות". מתוך מסע האלונקות שולבו "צבעים" ו"פה מינור".

כשיצא התקליט כבר לא הייתה ששת קיימת, וחבריה היו עסוקים בפעילויות אחרות בהצלחה גדולה בהרבה.