ברוש הייתה תופעה מיוחדת במוסיקה הישראלית: מוסיקאים מאוד מיומנים ומקצועיים הפועלים יחד בהקלטות רבות בכל תחומי המוסיקה, מרוק ועד מזרחי, מפופ ועד עממי. סיפורה של להקת ברוש, נבחרת של נגנים סופר-מקצועיים, הוא סיפורה של תופעה אופיינית למוסיקה הישראלית של סוף שנות ה-70 ותחילת ה-80. הלהקה, שכישרון חבריה הביא אותם להשתתפות במאות הקלטות של אחרים, יצרה גם חומר מקורי, אך לא הגיעה מעולם להוצאת אלבום משלה. בתקופה ההיא זה היה הרבה יותר קשה, במיוחד אם התחום שלך הוא רוק-ג'אז אינסטרומנטלי.

ביוגרפיה

ברוש נוצרה ב-1978 כשאריאל זילבר הקים להקת ליווי להופעותיו. הוא קיבץ יחד את נגן הבס הוותיק יוסי מנחם (שניגן, בין השאר, עם גרי אקשטיין), הגיטריסט שמוליק בודגוב והמתופף איקי לוי (שניהם יוצאי ששת) והכנר טוני בראוור (מזינגלה). חברי ברוש (שאת שמם קיבלו משיר של זילבר) עיבדו והקליטו את רוב שירי אלבומו השני, והופיעו איתו במופע בו היו שותפים גם כלכלית בציוד התאורה וההגברה.

כשנגמרו ההופעות המשותפות נפרדו דרכיהם. זילבר ומירון רכטמן קנו מחברי ברוש את חלקם בציוד התאורה וההגברה והקימו את חברת "בטי בם", ואילו ברוש המשיכה כלהקה עצמאית.

ב-1978 הם הצטרפו לתוכנית הטלוויזיה החינוכית "זהו זה". ללא טוני בראוור (שעזב את הארץ) ובחיזוק הקלידן דריו מלכי הייתה ברוש אחראית לקטעי מעבר מוסיקליים בתוכנית, ובעצם להרבה יותר מזה. שותפותם ב"זהו זה", שנמשכה יותר משבע שנים, הביאה להם פריחה מקצועית וכלכלית. הם השתפרו יותר ויותר כקבוצת נגנים וזכו לחשיפה שאף להקה ישראלית אחרת לא הכירה קודם לכן. עד מהרה הייתה ברוש קבוצת הנגנים המבוקשת ביותר בישראל, עם לוח הקלטות סגור חודשים מראש. הם פעלו בניתוק מהסובב אותם, עם המון עבודה וכסף וללא תחרות בתחומם.

לצד מאות ההקלטות בהם השתתפו חברי ברוש כנגנים להשכיר, היו מספר הפקות בהן הייתה מעורבותם גדולה ומשמעותית יותר. הזמר העיקרי איתו הקליטו והופיעו היה יגאל בשן, שיצר איתם חלק מאלבומיו והופעותיו היותר רוקיים: איתך הלילה (1979), יגאל בשן ולהקת ברוש (1980) לא לבד (1982) ובמזל בתולה (1983).

גם את צביקה פיק ליוותה ברוש בהקלטות רבות, וגם במופע הגדול ביותר שהפיק, בתחילת שנות ה-80. במופע הזה "גילה" שמוליק בודגוב את יהודה פוליקר (שהיה בלהקת ברקת), אימץ אותו, הדריך אותו וצירף אותו למופע.

המופע של פיק וברוש רץ בהצלחה כחצי שנה, ובמהלכו הסיקו החברים שאי אפשר לסמוך רק על ציוד ההגברה המקובל בארץ. הם הקימו את חברת ברוש להגברה ותאורה, והיו מהראשונים במוסיקה הישראלית שייבאו מערכות וכלים מתוצרת יפן. יש הטוענים שחיבתם של חברי ברוש לכלים מתוצרת "ימאהה" הייתה בין הגורמים העיקריים להפיכת "כלי זמר" מחנות קטנה לאימפריה.

ב-1984 הפיקו חברי ברוש מופע עצמאי, שהתבסס על קטעי הנגינה ב"זהו זה" ועל קטעים נוספים ששילבו רוק וג'אז. הם גם הקליטו כמות חומר מספיקה ליותר מאלבום אחד, אך לא הוציאו אלבום מחשש שלקטעים אינסטרומנטליים אין סיכוי מסחרי.

ב-1985, בפסטיגל, הקליטה ברוש את השיר המושר היחיד שלה. דריו מלכי היה הסולן בשיר "סולו ברוש" (מ' אהוד מנור, ל ' דריו מלכי, ע' ברוש).

ב-1986 התחילה להקת ברוש להתפרק. אחרי שנים של פעילות משותפת התחילו להתגלות בקיעים בין החברים. נמאס להם לנגן ב"זהו זה", וכשהדבק הזה ביניהם לא היה קיים, נשבר גם הכלל שאי אפשר להזמין להקלטה אחד מהם ללא האחרים. ברגע שזה קרה, ברוש חדלה להתקיים כלהקה. שמוליק בודגוב ואיקי לוי הצטרפו ללהקת הליווי של גידי גוב, בפסטיגל שהוקלט בנובמבר 1987 ניגנה הלהקה בלי יוסי מנחם, כשמיקי שביב מחליף אותו, וכשהופיעה הלהקה במופע "שם" של יהודית רביץ, איקי לוי לא השתתף.

אחרי התפרקות ברוש המשיכו חבריה לנגן בהקלטות של אמנים שונים. שמוליק בודגוב פרח במיוחד בתחום זה, וחבריו ללהקה הצליחו פחות. יוסי מנחם משמש כאחד מראשי "איגוד הנגנים" ומקליט מדי פעם. איקי לוי חי בלוס אנג'לס ומנגן בעזרת מחשבים, ודריו מלכי עבר תקופה קשה של בעיות אישיות שהרחיקו אותו מפעילות סדירה בתחום המוסיקה. בכל זאת, בזכות שבע השנים הטובות שלה, תיזכר ברוש כנבחרת נגנים שהשפיעה מאוד על המוסיקה הישראלית בשנות ה-80.