התופעה מוכרת ברוק בארץ ובעולם: מאחורי הקלעים בהופעות של להקות רוק, באולפנים ובחדרי החזרות, ישנם תמיד מוסיקאים שאינם מקבלים הזדמנות לבטא את כשרונם: הם טכנאים, אנשי סאונד, תאורנים, פועלי במה וכד'. לעתים תוכלו לשמוע אותם בבאלנס לפני המופע, לפעמים נותנים להם להתארח בקטע תוך ההופעה... אך בדרך כלל הם נחבאים אל הכלים.

ביוגרפיה

ב-1993, כשעמי שלו (שהיה אז בן 28), ניסים אליעז (28), ליאור מיכל (21) ואביב מארק (30) קראו לעצמם סאבווי סאקרס והתחילו להופיע, הם נראו יותר כגימיק מאשר כלהקה של ממש: עוד חבורה של פועלי במה/תאורנים/סאונדמנים שהעריצו את נירוואנה והחליטו לעבור לקדמת הבמה ולהראות מה הם יודעים, כלומר לצרוח ולנגן את הרוק הכי בוטה ומלוכלך בסביבה. לעמי שלו, המתופף, היה זמן קצר לפני כן ניסיון דומה בלהקת המשאיות, אך חבריו ניגנו בדרך כלל מאחורי הקלעים או בבאלנסים לפני ההופעות. לכן הפתיעה מאד החתמתם לחברת תקליטים גדולה ("אן-אם-סי") והוצאת אלבום הבכורה שלהם ב-1994, קומות קרקע ומטה. זו הייתה הפתעה משמחת למי שמחפש גיוון ומקוריות ברוק הישראלי.

סאבווי סאקרס היו חתומים על המילים, הלחנים והעיבודים לכל שירי התקליט. השירים מהירים, קצרים, כועסים ועם טקסטים שאף אחד במוסיקה הישראלית הממוסדת לא מעז להגיד: "חרא מדינה", "אין לי אדמה", "רוצח", "אקסטזי", "לא שומע", "את נוסעת", ושתי גרסאות ל"אני רעב". אורי תכלת הפיק מוסיקלית עם הלהקה, איציק ליכטנפלד (שעבד עם משינה וזקני צפת) הפיק. השיר "חרא מדינה" היה להיט במידה מסוימת, בעיקר בגלל שכותרתו משכה תשומת לב, ל"אין לי אדמה"" נוצר קליפ שביים שלומי ברכה, אך בדרך כלל כלי התקשורת התעלמו מהם, ואלבומם נמכר במאות בודדות של עותקים. הלהקה גם חיממה קצת הופעות של איפה הילד, רמי פורטיס וזקני צפת.

ואז, שנתיים אחר כך, באה הפתעה נוספת: אלבום שני בשם שקט נפשי. שוב נכתבו כל השירים על ידי כל חברי הלהקה, וההפקה הייתה שלהם עם עובד אפרת. בלטו באלבום השירים "בקשה", "חי על הסף", "הצרות","מוכה בשיגעון", "דיבורים" וקטע בונוס, ג'אם של יותר מ-14 דקות חירועים בשם "ואדי מילק" (עם אורי תכלת בתופים, ליאור מיכל בבס, עמי שלו בגיטרה, אביב מארק בגיטרה ושירה, נסים אליעז בשירה וקולות ומני בז'רנו בקולות). האלבום הוכיח שסאבווי סאקרס היא לא גימיק, אלא להקה אמיתית שלמדה, התפתחה והשתפרה. הם אומנם קצת יותר מבוגרים, ואולי גם יותר מאורגנים מוסיקלית, אך הכאב והזעם ממשיך לאפיין את שיריהם. שלושה שירים שלה שיצאו בתקליטי שדרים, "הצרות", "חי על הסף" ו"בקשה אחרונה" (שלושתם עם אלדד תמיר בגיטרה אקוסטית) היו מלודיים יחסית ודווקא זכו למעט השמעות ברדיו. האלבום, למרות כותרתו, היה הרבה פחות קל לעיכול. אין הרבה אמנים ישראלים שביטאו ככה, בכזו עוצמה, את הכעס והכאב שלהם.

ב-2002 הוציא אביב מארק סינגל מתוך אלבום סולו ראשון. בהמשך יצא להופעות במועדוני תל אביב, וקנה לו קהל מעריצים גדול.