חשבתי: מה כבודו של פרדס הנראה לעינינו שהוא כמו ראשי תיבות פשט רמז דרש סוד?
אמרתי: נבצע פרד”ס על פרדס;
פשט – רואים רקע כהה של עלי הדר בגובה העיניים.
רמז – הפרי הזהוב הוא כמו אורות מנצנצים וזה מסבר את העיניים.
דרש – מה דומה לזה אך גם משמעותי יותר?
סוד – גחלים לוחשות – נדלקים, מתנצנצים צ.צ.צ וזה מסבר גם את העיניים וגם את האזניים (סוד נאמר בלחישה).
ואם נרצה להתבונן רחוק יותר ניקח את הגחלים הלוחשות כפשט ונבצע: פרד”ס הגחלים הלוחשות…
כשנגיע לסוד נראה שהסוד מתנפץ לאפשרויות רבות כשאחת מהן היא בהחלט העולם שלנו כיום שכולו רוחש ולוחש כמו אותן גחלים שאחרי המדורה.
חשבתי: כשבראשית ברא הקב”ה את עולמו הי-ה זה כמו מדורה גדולה… והנה אחר כששת אלפי שנים צופה בעל המדורה ורואה שלא נשארו רק גחלים לוחשות כשכל דבר משמעותי שקורה הוא כמו אותה גחלת שנדלקת לרגע ומושכת תשומת לבו של בעל המדורה… והנה כשמתחיל להחשיך כבר ולהיות קריר מהרה יפיח בעל המדורה רוח חדשה בגחלים האלו, ושוב תידלק המדורה כבתחילה… והנה הנה זה בא!