עכשיו כבר מותר לגלות 🙂 אני הוא “אדון שוקו”, אחד משלושת אנשי המסתורין מאחורי הלייבל החד-פעמי והמומצא לגמרי C90, שהפיק את הבוטלג הזה אי-אז בספטמבר 2001. א”ע היקר היה הרוח החיה מאחורי הפרויקט. הוא הביא אליי את הקלטת שהקליט בילדותו בהופעה, וקולו גם נשמע בהתחלת ההקלטה, על רקע מחיאות הכפיים והקריאות הקצובות “ש-לום, ש-לום, היי! שלום חנוך”.
חברתנו היקרה גם היא כ”ר, שתיחשף פה אם יבוא לה, עיצבה בכישרון את העטיפה על פי הפוסטר המקורי של ההופעה, שממנו הכנו רפרודוקציה שהכנסנו לכל עותק ועותק מהבוטלג הסופי.
אני עשיתי את הצד שלי: בטייפ ביתי, שאז עוד היה לי, העברתי את ההקלטה למחשב והתחלתי לשחק בה בתוכנת קול אדיט פרו 2 (לימים אדובי אודישן), שנראתה לי אז שיא הטכנולוגיה. כמובן שלא היה לי ידע מקצועי כלשהו בסאונד או מושג ירוק מה אני עושה. שיניתי מה ששיניתי, כווננתי לפי מה שנשמע לי טוב, קיפלתי והדבקתי עטיפות, ואת התוצאה צרבתי על שני דיסקים ב-20 עותקים ממוספרים, שאותם חילקנו למקורבים לפני שזה היה פופולרי. עותק מס’ 1 הלך לשלום. את מס’ 2 קיבל יואב קוטנר, מספר 3 אצלי והשאר אצל שותפיי ללייבל וכמה חברים.

זהר נוה, פייסבוק, יום הולדת 80 לשלום:

הסיפור של “לבן של חתונה”, הבוטלג העברי הראשון, קרם עור וגידים בפורומים של “נענע” ז”ל, לפני 25 שנים. ומעשה שהיה כך קרה: א.ע, המכונה בפורומים בשם “זינגלה” מצא באחת הקופסאות קסטה שהוא וחברים הקליטו (בטייפ נייד כזה, של האייטיז) את המופע הגרנדיוזי ופורץ הדרך של “חתונה לבנה”. הופעה שהוקלטה באולמי הדר בגבעתיים, 22 בינואר 1982.
זינגלה, שבימים עברו לקח חלק בהפקת בוטלגים של לד זפלין, החליט להפיק בוטלג לשלום, כמו שעשו פעם, בימי התקליטים.
אדון שוקו, מנהל פורום מוזיקה עברית, לקח על עצמו את ההפקה בפועל וקסיופאה המוכשרת (שניהלה את פורום קולנוע? אני כבר לא זוכר 🙂 ) דאגה לעטיפה הולמת, מבוססת על כרזה מקורית מהימים ההם.
חלקי בכל העניין היה כמי שעומד מהצד ומוחא כפיים, ואכן זה היה אחד הפרויקטים המעניינים שצצו באותה תקופה, כשהפורומים היו חמים ורלוונטיים, אבל הייתי בין 20 החברים שקיבלו עותק יפהפה וממוספר (שלי מס’ 15. עותק מס’ 1 נמסר לשלום בעצמו). לא רק יפה חיצונית, הוא סיפק באמת הצצה לאיך נשמע המופע הידוע לשמצה של “חתונה לבנה”. מופע גרנדיוזי שנכשל מסחרית, אבל היה הדבר הגדול ביותר שקרה פה עד אז.
לענייננו, הקשבה לבוטלג מסבירה הרבה מהסאונד הנפוח של האלבום. מה שנשמע עמוס ואגרסיבי בתקליט, עובד כמו שצריך על הבמה. ההתלהבות של המקליטים, אי שם בשורה שניה של אולם הקולנוע, תורמת ארומה מחתרתית לכל העניין. מה אפשר להגיד? בוטלג כמו פעם ומזכרת נדירה מתקופה נהדרת ואנשים בלתי נשכחים.