להקת התיאטרון והבידור הבולטת ביותר בארץ בסוף שנות ה- 50 הוקמה על ידי בוגרי להקת הנח"ל, שרצו להמשיך ולעבוד יחד גם על הבמה האזרחית. בצל ירוק העלתה חמש תוכניות מצליחות שהניבו להיטים רבים כ"ונצואלה", "משירי זמר נודד" ו"הי טירילי".

הגרעין המייסד של בצל ירוק כלל את חיים טופול, אורי זוהר, נחמה הנדל, גליה טופול, אליהו ברקאי (ברקו) והאקורדיוניסט יוסף (יוסל'ה) אורג, שהשתחררו מלהקת הנח"ל לאחר התוכנית "שמור על הגבול". החבורה הצטרפה לקיבוץ משמר דוד כ"קואופרטיב להצגות תיאטרון", אבל הקשר בין הלהקה והקיבוץ לא נמשך זמן רב, והחבורה עברה לעיר. בקואופרטיב היו גם אפרים קישון ושמואל בונים, ולתוכנית הראשונה של הלהקה צורף גם אברהם מור כשכיר.

ביוגרפיה

בהמשך הצטרפו להרכב עוד מיוצאי להקת הנח"ל - יונה עטרי, עליזה קאשי, גבי עמרני, נירה עדי ואריק איינשטיין, וגם עודד קוטלר (יוצא להקת פיקוד המרכז), אילנה רובינא, שמעון ישראלי, זהרירה חריפאי, רותי אטיאס ושי דנון.

חיים טופול, שזכר את נעמי שמר משירותה בנח"ל, פנה אליה כדי שתכתוב ללהקה החדשה, והשירים שכתבה להם כבשו במהירות את לב הקהל הישראלי. במיוחד הצליח "משירי זמר נודד", שמסמל אולי יותר מכל את המעבר שחל אז בפזמון הישראלי, מכתיבה הירואית ואידיאליסטית בלשון רבים לכתיבה ישירה ופשוטה יותר בגוף ראשון יחיד: "...אבל אני, אבל אני, לבד לבד צועד, הללו הללויה הללו..."

בנוסף לשיר זה כתבה נעמי שמר לתוכנית "כביסת הרש" גם את השיר "נועה", שהקליטו נחמה הנדל ובחורי הלהקה ב- 1957. השיר הוצא בסופו של דבר מהתוכנית. לבצל ירוק כתבו גם חיים חפר, דן בן אמוץ, סשה ארגוב, משה וילנסקי, פרנק פלג, מאיר נוי, יחיאל מוהר, אריה לבנון ועמוס אטינגר.

הלהקה מילאה את החסר שהיה אז בתחום הסאטירה, ותוכניתה הראשונה "כביסת הרש" הוצגה למעלה מ-200 פעם. הצלחה זו לא השפיעה על מבקר התיאטרון חיים גמזו, שכתב על התוכנית: "... בשום מקום בעולם לא יעיזו חובבי חובבנים להגיש לקהל חומר כה קלוקל, שחקנות כה אינפנטילית, עיוות הדיוקן ועיקום התנועה וצירוד הגרון - כאשר עשתה זאת להקת 'בצל ירוק'. בצל ירוק? בצל יבש. שום. כלום!" ("הארץ", 1958). אגב, בתוכנייה של ההצגה נכתב בין השאר: "האקורדיוניסט - יוסלה, ביצוע טכני - עזריאל פולני, יחסי ציבור - אברהם דשא (פשנל), חשמל - אחד מן הלהקה, הפנוי במקרה, איפור - אין"... פשנל היה גם זה שהפיק והריץ את תכניותיה הבאות של הלהקה במסגרת "התיאטרון העממי".

התוכנית השנייה של בצל ירוק הייתה "הופ עברנו", שכתבו דן בן אמוץ וחיים חפר בבימוי שמואל בונים (1958). לתוכנית נכתבו בין היתר השירים "הי טירילי", שהיה מעין המשך ל"משירי זמר נודד" ו"בראשית", שבוצע כעבור שלוש שנים גם על ידי התרנגולים בתוכניתם הראשונה.

בתחילת החזרות לתוכניתה השלישית של הלהקה "אף מילה למורגנשטיין" (1959) התלונן אורי זוהר בפני בונים על עייפות וביקש ממנו הפעם "רק תפקיד קטן - כמה מילים ומעבר אחד או שניים על פני הבמה". בונים נענה לבקשה ונתן לזוהר תפקיד של שוטר שנכנס לבמה, אומר כמה מילים ויוצא. במהלך החזרות גדל בהדרגה תפקידו של השוטר, ובהצגה הפך כמעט לתפקיד הראשי...

השיר הבולט בתוכנית היה "ונצואלה", שהמשיך את מסורת השירים הפארודיים של הלהקה (כמו "חדוה הקטנה", למשל). השורה האחרונה בשיר, הכתוב בקצב הסמבה, אומרת: "אני רוצה לפתח תקווה" ומאפיינת את שירי התקופה, ששמרו על פטריוטיות גם כשהמוסיקה קרצה למקומות אחרים. אגב, התוכנית, שנכתבה על ידי אפרים קישון, שימשה מאוחר יותר בסיס לסרט שנשא את שמה (1963).

תוכניתה הבאה של הלהקה "ו... שלוש נקודות...", שהועלתה ב- 1959, עסקה בהווי בית הסוהר והאסירים. לתוכנית זו, שביים אורי זוהר, כתבו חיים חפר וסשה ארגוב את השירים "אדוני השופט", "הפרוצה החלוצה" (שבוצע על ידי זהרירה חריפאי ונאסר לשידור ברדיו בשל תוכנו הלא צנוע) ו"כשאנחנו נצא ביחד", שמוכר יותר בשמו "השמלה הסגולה". במקור נקרא השיר "השמלה הצהובה", ובתוכנית שרו אותו אסיר ואסירה (שמעון ישראלי ואילנה רובינא), שתכננו בעזרתו את שחרורם המשותף מהכלא. נעמי פולני, שביקשה לכלול את השיר בתוכניתם השנייה של התרנגולים שחלקה עסק בצבעים, ביקשה מחפר לשנות את צבע השמלה בשיר, כיוון שהצבע הצהוב כבר יוצג בתוכנית ב"שיר הצהובים".

מהתוכנית "ו... שלוש נקודות..." הצליח גם השיר "אי בודד", ששר ישראלי בקולו המהדהד ("על האי הבודד, רק אני וההד...").

ב- 1960 עלתה התוכנית החמישית, "חתול בשק", שכללה את הלהיט "ליפא העגלון" והשתתפו בה בין היתר חיים וגליה טופול, אריק איינשטיין, זהרירה חריפאי, אברהם מור ורותי אטיאס. לאחר תוכנית זו הורגשה כבר עייפות החומר, וב- 1961 הגיעה הלהקה אל סוף דרכה.