מינימל קומפקט היא קודם כל להקה ישראלית. אומנם היא פעלה בעיקר באירופה והיה לה מתופף זר, אך ארבעת חבריה האחרים באו מהמוסיקה הישראלית, חזרו אליה בזמן פעילות הלהקה ולאחר התפרקותה והשפיעו עליה מאוד. זאת ועוד: מינימל קומפקט הייתה הלהקה הישראלית המצליחה ביותר בחו"ל אי פעם. היא פעלה אומנם בשוליים, אבל חבריה היו היחידים שהגשימו את החלום שכמעט כל הרכב ישראלי חלם עליו: הקלטות באולפנים משוכללים, הוצאת אלבומים, חיים בדרכים והופעות ברחבי אירופה, כמו בתדמית הרומנטית של להקת רוק. רק הצ'רצ'ילים עשתה משהו דומה בתחילת שנות ה-70, אך היא התפרקה בטרם מימשה את הפוטנציאל שהיה לה. גם מינימל קומפקט לא מיצתה את יכולתה: עם כל ההצלחה והפרגון באירופה, היא לא הצליחה להגשים את החלום היותר גדול שלה ולעשות את זה בארה"ב.

ביוגרפיה

מינימל קומפקט נוסדה על ידי סמי בירנבך, משורר, פזמונאי וחובב מוסיקה פנאטי, שהיה שותף עם רמי פורטיס ליצירת "הגל החדש" הישראלי של סוף שנות ה-70 כשכתב לו רבים משירי אלבומו פלונטר.

בסוף העשור חש בירנבך, כרבים מחבריו לשוליים במוסיקה הישראלית, שאינו מוצא את מקומו כאן. הוא נסע לאמסטרדם, וב1980 הצטרפו אליו פורטיס, זוגתו מלכה "יו יו" שפיגל, ושותפים לחבורתו, הגיטריסטים ברי סחרוף ונטי וייסמן. הם הקימו באמסטרדם הרכב קצר מועד בשם S.O.B, שהגיע למקום אחרון בתחרות להקות אך הספיק להקליט שיר בשם "Wanted" (מ' בירנבך, ל' וייסמן וסחרוף).

החיים הלא קלים באמסטרדם החזירו את פורטיס עד מהרה ארצה, אך חבריו נשארו באירופה, עברו לגור בבלגיה והקימו הרכב ראשון של מינימל קומפקט: בירנבך כתב מילים ולראשונה בחייו גם שר, שפיגל ניגנה, לראשונה בחייה, בבס וסחרוף, בעל הניסיון בחבורה, ניגן בגיטרה.

ב1981 קרה להם הבלתי יאומן: חברת התקליטים העצמאית "קראמד" החתימה אותם והפיקה להם מיני-אלבום ראשון. החברה גם צירפה אליהם שני מוסיקאים מקומיים, דיק פולק (כלי הקשה) ומרק הולנדר (כלי נשיפה ואורגן), כנגנים וכשותפים בהפקה המוסיקלית. נכללו בו לחנים של בירנבך, סחרוף ושפיגל לשיר אחד של המשורר בוב קאופמן, קטע אחד שנוצר עם בננברג, פולק והולנדר ושלושה למילים של בירנבך: "To Get Inside", "Happy Babouge" ושיר שהפך ללהיט הראשון בהופעות הלהקה, "Static Dancing".

מינימל קומפקט יצרה צליל מקורי וייחודי: רוק קודר ומינימליסטי, מושפע מהמקורות של חבריה (ישראליים ומזרח תיכוניים) ונשמע מאוד אירופאי (להבדיל מאמריקאי). תקליטי "קראמד" קלטה את הפוטנציאל והחליטה "ללכת על הלהקה" ברצינות. ללהקה צורף מתופף קבוע, מקס פרנקן, ואת שיריה הבאים הקליטה הלהקה בלונדון, דורדרשט ובריסל. דיק פולק ומרק הולנדר נשארו לסייע.

ב1982 יצא אלבומם One By One ובו חידוש בעברית לשיר הוותיק "אורחה במדבר" (מ' יעקב פיכמן, ל' דוד זהבי) ובעיקר שירים מקוריים שכתב בירנבך והלחינו חבריו (כולל פרנקן), ביניהם "Disguise", "Take Me Away", "It Takes A Lifetime", "Morpheus Secrets" ולהיט האלבום, "Babylonian Tower". בהקלטות הרחיבו החברים את תפקידיהם: בירנבך שר וגם ניגן בסינטיסייזר, קסילופון ותוף, שפיגל ניגנה בבס וגם שרה, השתתפה בכתיבת המילים בשיר אחד ("קח אותי") וניגנה בסינטיסייזר בשירים נוספים, סחרוף ניגן בגיטרה וגם שר וניגן בפסנתר, צ'לו, סינטיסייזר ותוף, פולק השתתף בשירה, אקורדיון, מגאפון ותופים והולנדר השתתף בשירה, קלרינט, אורגן, קסילופון וטמבורין.

בעקבות הוצאת האלבום החלה מינימל קומפקט למשוך תשומת לב בחוגי האוונגרד והמוסיקה האמנותית בבלגיה ובאירופה בכלל. ב1983 היא הוזמנה להשתתף בראשון בסדרת האלבומים Made To Measure של חברת "קראמד", סדרה של פסקולי סרטים, מחזות, תצוגות אופנה וכד'. מינימל קומפקט פתחה את האלבום (בו השתתפו טוקסידו מון, להקה שחברי מינימל קומפקט העריצו, וגם אקסק מאבול ובנג'מין לו) בארבעה קטעי מוסיקה לבלט של פייר דרולר: "Immer Vorbei",

"Bat Yam", "Too Many Of Them" ו"Animal Killers". התארחו סטיבן בראון (מטוקסידו מון) בסקסופון וקלרינט וג'ינוט גילס בכינור, והפיקו פיטר פרינסיפל וגילס מרטין.

ב-1984, בעבודה על אלבומם Deadly Weapons, הצטרף ללהקה רמי פורטיס בגיטרה ושירה. הוא השתתף בכתיבת "Not Knowing" שצורף לשירים שיצרו בירנבך, סחרוף, שפיגל ופרנקן. "Next One Is Real", "נאדה", וגם "Losing TrackS " ו-"Deadly Weapons". השתתפו בהקלטות בליין אל ריינינג'ר בוויולה וכינור, הולנדר בכלי נשיפה וכלי הקשה ופיטר פרינסיפל בגיטרות ובהפקה עם גילס מרטין.

Deadly Weapons הוכיח שמינימל קומפקט הולכת ומשתפרת ברמת הכתיבה והביצוע, והוא גם זכה להצלחה גדולה יחסית. הלהקה ליוותה את הוצאת האלבום בהופעות בכל אירופה.

ב1985- יצאו רמיקסים שונים של "Next One Is Real" בתקליטונים בצירוף גרסאות לשירים נוספים של הלהקה, "Not Knowing", "Babylonian Tower" ועוד.

באותה שנה הוציאה מינימל קומפקט את אלבומה הטוב ביותר, Raging Souls, בהפקת קולין ניומן (מלהקת Wire). חברי הלהקה הלחינו יחד את כל השירים, והפעם השתתפו עם בירנבך בכתיבת חלק מהמילים. ב"(My Will (Is Stronger Than Me" השתתפה שפיגל ואת המילים ל"When I Go" ו"Returning Wheel" היא כתבה לבדה. ב"Sananat" השתתף פורטיס בכתיבת ג'יבריש ואת שאר השירים כתב בירנבך לבדו, ביניהם "The Traitor", "Autumn Leaves" ו"Raging Souls". בהקלטות בירנבך שר, סחרוף ניגן בגיטרות, קלידים וצ'לו, פורטיס שר (לראשונה בקטע סולו ב"Sananat") וניגן בגיטרות, שפיגל שרה (סולו ב"When I Go") וניגנה בבס וקלידים ופרנקן ניגן בתופים. השתתפו ניומן בגיטרה וקלידים, הולנדר בכלי הקשה ולוק ואן-ליישאוט בכלי נשיפה.

גם הוצאת נשמות גועשות לוותה בסיבוב הופעות מתיש בכל אירופה.

באותה תקופה נפרדו פורטיס ושפיגל והיא נישאה למפיק האלבום, קולין ניומן.

ב-1986 השתתפה הלהקה בפסקול סרט הווידאו "Fuck Your Dreams This Is Heaven". היא חידשה את "עדיין אני עצוב" של ציפורי החצר ואת "מאוחר בלילה" של סיד בארט וליוותה את הזמרת ניקי מונו בשיר "מרתון", וסחרוף הקליט איתה חידוש ל"רוקדת יחפה" של פטי סמית.

ב-1986 הוציאה מינימל קומפקט מקסי-סינגל בשם שירי מהגרים ובו עיבוד דאנס-רוק לשיר "Immigrant Song" של לד זפלין ושני שירים מקוריים: "New Clear Twist" ו"I Imagine". את התקליטון הפיקה הלהקה עם אורי ברק.

ב-1987 יצא בסדרה Made To Measure האלבום Lowlands Flight שכולו מינימל קומפקט. בצד אחד הייתה מוסיקה למופע "Two By One" של Blue Ran Dances עם הקטעים "Clock Bird", "Ararat", "Scums & Halfwits" ו"Low Flight". הצד השני באלבום כלל מוסיקה לתוכנית רדיו הולנדית. גם את האלבום הזה הפיקה הלהקה עם אורי ברק.

ב-1987 יצא אלבומה של הלהקה The Figure One Cuts בהפקת ג'ון פרייר. חברי הלהקה כתבו ביחד את כל השירים, ביניהם "New Clear Twist", "Nil Nil", "Piece Of Green" ו"Night Light". בהקלטות השתתפו פרייר בקלידים, ואן-ליישאוט בכלי נשיפה והולנדר בתוף. באותה שנה הופיע בפסקול הסרט "מלאכים בשמי ברלין" השיר "When I Go".

ב1988 יצא האלבום Live ובו תיעוד הופעת מינימל קומפקט בצרפת ביוני 1988, בין השאר עם להיטיה "Next One Is Real", "Static Dancing", "The Well",

"When I Go", "The Traitor", "Autumn Leaves", "Nil Nil" ו"Piece Of Green".

הלהקה הגיעה באותה תקופה לסוף דרכה, סתם ככה, בגלל עניינים בירוקרטיים. היא עמדה לצאת להופעות בארה"ב, אך חבריה לא קיבלו אישורי עבודה ונאלצו להישאר באירופה. האכזבה הגבירה את המתחים בין החברים, והלהקה פשוט הפסיקה להתקיים.

פורטיס וסחרוף הכינו שירים להרכב חדש, Foreign Affair, וחזרו ארצה כדי להתחיל גל חדש נוסף במוסיקה הישראלית עם אלבום בעברית, סיפורים מהקופסא, שנכתב בזמן סיבוב ההופעות של מינימל קומפקט.

בירנבך נשאר בחו"ל והחל להקליט ללא הלהקה, ב-1989 ב"פרויקט הצדעה לשירה" ואחר כך כמוסיקאי, עורך מוסיקה ודי. ג'יי. (תחת השם Morpheus). שפיגל, גם היא בחו"ל, הקליטה אלבומים בהפקה משותפת עם בעלה, קולין ניומן.

בתחילת 1991 התאחדה מינימל קומפקט להופעות פרידה מהקהל הישראלי.

בשנת 2003, הוציא הבמאי נתן מנדלבאום סרט תיעודי על הלהקה, בשם "Raging Souls". בהמשך אותה שנה, בהשארת הסרט, חזרי חברי הלהקה לעבודה משותפת אחרי שנים שלא ניגנו יחד. הלהקה השיקה סיבוב הופעות בישראל ובאירופה, שהחל בתחילת דצמבר במסגרת פסטיבל Transmusicales בצרפת. בהמשך קיימה הלהקה הופעת פרומו בבלגיה ושבה לארץ להופעה בהיכל התרבות. במקביל הוציאה חברת Crammed אלבום אוסף משולש ללהקה, בוקס סט בשם Returning Wheel. הדיסק הראשון, Returning Wheel, כלל 14 קלאסיקות של הלהקה. השני, There's Always Now, כלל רמיקסים של שירי הלהקה בידי מפיקים מוסיקליים בולטים בנוף האלקטרוני, שנבחרו על ידי בירנבך: קרודר ודורפמייסטר, טיפשוורץ ואחרים. הדיסק השלישי, Music From Upstairs, כלל 30 קטעים שטרם ראו אור.