סוזן ופרן, אחד הצמדים הפופולריים בתחילת שנות ה-70, הצטיינו בשילוב הקולות שלהן ובבחירת רפרטואר איכותי, שכלל שירים יפים בסגנונות שונים. שיריהן המצליחים ביותר היו "ציפור שנייה", "דרך ישנה" ו"לילות לילך".

ביוגרפיה

השתיים עלו לארץ ממונטריאול שבקנדה בתחילת שנות ה-70. הן הופיעו כצמד לראשונה בערב שירי המשוררים הראשון בגלי צה"ל, שנערך ב-1972, ושרו את "ציפור שנייה" ("ראיתי ציפור רבת יופי..."). השיר והביצוע הפכו כבר לקלאסיקה, ובעקבות התגובות החמות שקיבלו המשיכו השתיים להופיע ברחבי הארץ. בערב שירי משוררים השני בגלי צה"ל הן ביצעו את השיר "לילות לילך", שאותו הלחינה סוזן למילותיו של המשורר חיים לנסקי.

שני השירים הופיעו באלבום הבכורה שלהן, אמש, שיצא ב-1973, אבל "ציפור שנייה" הוקלט מחדש לאלבום, הפעם בליווי גיטרות בלבד. שירים בולטים נוספים היו "דרך ישנה", "לאן מובילות הדרכים" ו"העץ הירוק". עברן האנגלו-סקסי של השתיים בא לידי ביטוי בשיר "מישהו", שאותו שרו באנגלית, וכן בגרסה העברית שהקליטו לשירה של ג'וני מיטשל "בוקר בצ'לסי". השיר "כשיבוא ילדי", שמופיע באלבום בלחנה של סוזן, הולחן כעבור שנים גם על ידי יהודית רביץ והופיע באלבומה שם.

באותה שנה התארחו השתיים בתוכנית הרדיו "צריך לשמור על כושר", ששודרה במסגרת הסדרה "דו רה ומי עוד?" ב"קול ישראל". בתוכנית, שהורכבה משירי עם מתורגמים מהאיים הבריטיים, שרו סוזן ופרן יחד עם צמד הדודאים את השיר "שלושה עורבים", שתורגם על ידי יעקב שבתאי וזכה בעקבות התוכנית להשמעות רבות. השילוב המוצלח בין הצמדים הוביל להקלטת התוכנית "קשת בענן", ששודרה גם היא במסגרת הסדרה, ושבה שרו הארבעה שירי עם אנגליים ואמריקאיים מתורגמים. השירים הופיעו מאוחר יותר גם באלבום וביניהם בלטו בעיקר "ולא ישאו עוד חרב" לפי כורל 21 מ"מתאוס פסיון" של באך ו"מסע הספינה ג'ון ביי".

באמצע שנות ה-70 עזבו סוזן ופרן את הארץ וחזרו למונטריאול, שם נפרדו דרכיהן. אחרי הפסקה ארוכה הן שבו לשתף פעולה באמצע שנות ה-80 והקליטו בקנדה קלטת בעברית, שאחד השירים הבולטים בה היה "אדמה" (בארץ הקליטה אותו עפרה חזה).

ב-1985 הן שבו להופיע בארץ ביוזמת האמרגן אלי גרינפלד. במופע הראשון שלהן, שנערך במועדון "צוותא" בתל אביב, התארחו קורין אלאל, ששרה בו לראשונה את שירה "אין לי ארץ אחרת", ושייקה פייקוב, ששר יחד איתן את "דרך ישנה", להיט שהלחין לאלבומן הראשון.

למרות ששילוב הקולות ביניהן נותר יפה כשהיה, לא זכה סיבוב ההופעות הזה להצלחה מיוחדת, והשתיים חזרו למונטריאול.

גם אחרי הביקור בארץ המשיכה סוזאן כוגן (דבור) ליצור ולהופיע, בעיקר בצפון אמריקה. אלבומה האחרון באנגלית נקרא "ג'יפסי היל" ובעקבותיו גם ערכה סיבוב הופעות ברחבי קנדה. בתחילת 2001 היא הוציאה דיסק חדש בעברית שנקרא "מים" ובו היא מבצעת שירים ישראליים משנותיה הראשונות של המדינה ובעיקר משיריה של שושנה דמארי, ביניהם ""זכריה בן עזרא", "הורה ממטרה", "התזכור" ועוד. השירים, שאת רובם היא שמעה לראשונה בילדותה מתקליטיה של דמארי, מבוצעים על ידה בגרסא אקוסטית-אתנית והם הוקלטו באולפנה הפרטי של כוגן, שנמצא על אי קטן במערב קנדה. האלבום הופץ על ידה בארץ ובקנדה.

במאי 2003 הכריזו השתיים כי הן שבות לארץ לסיבוב הופעות בן חודשיים. לכבוד הסיבוב הוציאו אלבום בשם שושנים, אשר הוקלט ברובו בשנת 1986, בתוספת גירסה חדשה ל"ציפור שנייה" שהוקלטה ב-1998. האלבום נפתח בשיר חדש בשם "ישראל שמע" שהוקלט ב-2003.

ב-2004 הוציאו השתיים את הסינגל "רק הירח", חידוש לשיר משנות השבעים שכתבו שמרית אור ודני עמיהוד. השיר נלקח מן האלבום בחמלת הלבנה, אשר הוקדש למשפחת אלמוג, שהיתה מקורבת לכוגן נספתה בפיגוע במסעדת "מקסים".