המוסיקאי גיל אלדמע הוא אחד הפעילים המרכזיים בתחומי ההלחנה, העיבוד, ההפקה, ההפצה והשימור של הזמר העברי מכל התקופות. הוא עיבד מאות שירים למקהלות וחבורות זמר, ארגן ערבי שירה בציבור והירבה לעבוד ולהופיע ברדיו ובטלוויזיה. עיבודיו לשירים כמו "ירושלים של זהב" או "הוי ארצי מולדתי" נחשבים לקלאסיקה בתחום העיבודים הקוליים בזמר העברי.

ביוגרפיה

הוא נולד בשכונת בורוכוב (היום גבעתיים) וגדל בבית שהתנהלו בו חיי תרבות עשירים, שכללו ערבי שירה, ריקודים והצגות של מיטב התיאטראות בארץ, שהועלו על הבמה שהייתה בחצר הבית.

בגיל 6 הוא החל ללמוד נגינה בפסנתר וכעבור שלוש שנים עבר ללמוד נגינה בכינור, אך לא זנח את הפסנתר והמשיך לנגן בו, בעיקר שירים עבריים, אותם ניגן לפי שמיעה עם אלתורים הרמוניים.

בתיכון הוא למד בגימנסיה הרצליה, שאביו, אברהם, היה מראשוני המורים לציור שלימדו בה. הוא ניגן שם בתזמורת בית הספר ובנוסף לכך הוא למד גם בקונסרבטוריון של מנשה רבינא. מאוחר יותר למד באופן פרטי הרמוניה אצל המלחין פאול בן חיים.

ב – 1946 הוא סיים את לימודיו והתגייס לפלמ"ח. במלחמת השחרור הוא היה אלחוטן בחטיבת יפתח. בחורף 1949 הוא עלה על מוקש, נפצע קשה ורגלו נקטעה.

ב – 1952 הוא סיים את לימודיו באקדמיה למוסיקה בירושלים (בניצוח ובקומפוזיציה) והתקבל כמורה ומדריך למוסיקה בכפר הנוער "הדסים" בשרון, בו עבד במשך חמש שנים. חלק נכבד מעבודתו אז היה להכין את חגי הכפר ובעיקר את חגיגות הביכורים, שלהן הוא כתב שירים רבים ביחד עם מיכאל קשטן, שהיה אז המורה לספרות ולתנ"ך ב"הדסים". בין השירים האלו התפרסמו במיוחד "זמר איכרים" (שנכתב ב– 1952), "כי תנעם" ו"שבולים" (1953) ו"נערי ברועים". שירים אחרים כמו "ויניקהו" ו"אנה פנה דודך" (1955) הוא הלחין למילים מן המקורות. גם הם הפכו תוך זמן קצר לריקודי עם פופולריים ולחלק מהפולקלור הישראלי המתפתח. ב – 1956 הוא הלחין למסכת מחולות דייגים את שירו של עמנואל זמיר "מחול דייגים".

ב – 1957 הוא יצא להשתלמות ב"מאנס קולג'" בניו יורק שם למד שלוש שנים. באותה תקופה הגיעה לניו יורק להקת המחול של יונתן כרמון שהזמין את אלדמע לעבד למענה עיבודים קוליים לשירים עבריים פופולריים. הלהקה הקליטה את השירים ואלבומיה זכו להצלחה גדולה גם בארץ.

ב – 1958 ביצעו רן ונמה את שירו "אנה פנה דודך" בתוכנית הטלוויזיה היוקרתית של אד סאליבן, שפתחה בפניהם את השער לקריירה מוצלחת בארצות הברית ובקנדה.

ב – 1960 הוא חזר לארץ עם אשתו ויקי, אותה פגש באחד ממחנות הקיץ שבהם עבד כמדריך מוסיקלי. לשניים נולדו ארבעה ילדים, שזכו לשמות מוסיקליים: לירית, אביב, ירון ורינת. הוא התקבל לעבודה כעורך וכמעבד במחלקה למוסיקה עממית של "קול ישראל" ובמקביל החל גם לשיר במקהלת רינת, שבה היה חבר במשך 12 שנים.

ב – 1962 פנתה אליו נעמי פולני כדי שיכין לה עיבוד כלי לארבעה שירים בתוכנית השנייה של להקת התרנגולים ביחד עם הלהקה הכלית שהייתה לו אז ב"קול ישראל". הוא עיבד לתכנית זו את "הכל זהב", "הורה אהבה", "כשאת אומרת לא" ו"ככה סתם".

חנוך חסון, מנהל המחלקה למוסיקה עממית בקול ישראל, הציע לאלדמע ב – 1963 להקים חבורת זמר מאנשי רינת ולהקליט ביחד עמה שירים מאוצר הזמר העברי לדורותיו. כך קמה חבורת רננים, שפעלה בהדרכתו המוסיקלית ובניצוחו של אלדמע במשך שנים רבות. הופעתה הראשונה של החבורה הייתה במוצאי יום העצמאות תשכ"ג (1963), במופע "אנו נהיה הראשונים - שירי העליות הראשונות", שהועלה על ידי "קול ישראל" בבנייני האומה בירושלים במלאת למדינה 15 שנה.

החבורה, שכל אנשיה ידעו לקרוא תווים, הקליטה מאז שירים רבים באולפני רשות השידור ובכך העשירה את ארכיון ההקלטות של קול ישראל בשירים כמו "הבו לנו יין", "שורו הביטו וראו", "גילו הגלילים", "מלאו אסמינו בר", "בעדן ילדים" ועוד. שירים אלה הופיעו מאוחר יותר גם באלבומים וביניהם אלבום הבכורה שלה (1971), אלבום עם שירים לסוכות, פסח ושבועות (1975), אלבום שירי שבת ונעימות חסידיות (1975), ושירי ראשונים וחלוצים (1978). כל השירים שהקליטה החבורה היו בעיבודיו ובהדרכתו המוסיקלית של אלדמע. בשנות ה-70 הוא ערך במשך חמש שנים את תוכנית הרדיו "שוב יוצא הזמר", שהוקלטה בהופעה פומבית ועסקה בנושאים שונים הקשורים לזמר העברי בהנחיית שלמה ניצן. חבורת רננים פתחה כל תוכנית בסדרה במחרוזת שירים שהיו קשורים לנושא, ואלדמע הפך בדרך זו למומחה בשזירת מחרוזות מוסיקליות.

הוא היה מעורב גם במשך שנים רבות בעריכה ובהפקה של פסטיבלי הזמר, שנערכו בכל שנה במוצאי יום העצמאות.

ב – 1977 הוא הלחין את השיר "מכל פרחי מור בגן" ששר יהורם גאון בתוכנית הרדיו "הוי ארצי מולדתי", שהוקדשה לשיריו של שאול טשרניחובסקי. בתוכנית זו הוא גם עיבד את השיר "הוי ארצי מולדתי", שהלחינה נעמי שמר וזכה להצלחה גדולה.

ב – 1979 הוא ערך ביחד עם גלעד בן ש"ך ואמנון שילוני את ספר השירים "ציוניוני הדרך – שירים שהיו ועודם, תש"ח תשל"ח". הספר זכה להצלחה גדולה והודפס עד כה בלמעלה מעשר מהדורות (רשות השידור, חטיבת התוכניות הקלות ברדיו והוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ט).

לקראת סוף שנות ה – 70 הוא עבר לטלוויזיה ובמשך חמש שנים עסק שם בתוכניות זמר עברי. בין היתר שימש כמנהלה המוסיקלי של התוכנית החודשית "ימי החודש", שערכה והגישה נעמי שמר.

במשך כל השנים הוא לא הפסיק לעבד שירים למקהלות מכל הסוגים ולחבורות זמר. בכל שנה הוא מופיע בכנס הארצי של המורים למוסיקה ומצייד את משתתפי הכנס בעיבודים החדשים שיצר ומשם הם מופצים לבתי הספר, למוסדות חינוך מוסיקליים ולמקהלות בכל רחבי הארץ.

ב – 1984 הוענק לו פרס אקו"ם על תרומתו לעיצוב המוסיקה העממית הישראלית.

ב – 1986 הוענק לו פרס ההסתדרות למוסיקה על שם יהודה שרת.

ב – 1990 הוא ערך והפיק את המופע "שיר, חליל וגדי נחמד", שהעלתה אורה זיטנר במסגרת פסטיבל ישראל ירושלים. במופע זה, שנערך בשיתוף רשות השידור היא ביצעה שירים שנוצרו בארץ לפני קום המדינה בעיבודים בעלי צליל חדשני של רמי לוין.

ב – 1995 הוא ערך עם דר' נתן שחר את "ספר השירים לתלמיד", שהוא אנתולוגיה של הזמר העברי מראשית התהוותו ועד היום. האנתולוגיה הופיעה בשני כרכים וכללה מילים ותווים של 300 שירים עבריים וכן דברי רקע על כל שיר ומחבריו (הוצאת הספרייה למוסיקה על שם נסימוב מס' 374, מפעלי תרבות וחינוך בע"מ).

בשנת 2000 יצא הספר "מניפה קולית – עיבודים למקהלה מאת גיל אלדמע" ובו חמישים מהשירים שעיבד למקהלות ולחבורות זמר (מודן הוצאה לאור, מפעלי תרבות וחינוך).

בפברואר 2004 הוכרז אלדמע כחתן פרס ישראל בתחום הזמר העברי לשנת תשס"ד. יושבת ראש ועדת השופטים של הפרס, נעמי שמר, ציינה בין נימוקי השופטים כי "אלדמע בפעילותו הציל מן השיכחה אוצר בלום של מאות שירי זמר עברי שבלעדי עיבודיו היו נמחקים ונשכחים מלב. בעבודתו זאת שימר את תרבות הזמר העברי... בקיאות זו הופכת אותו למקור ידע מוסמך לחוקרים, סטודנטים ומוסיקאים ולכל שוחרי הזמר העברי". זוכה נוסף בפרס באותה השנה היה יהורם גאון, עימו עבד בעבר.