שפי ישי הוא מוסיקאי פעיל מאוד במוסיקה הישראלית מאז אמצע שנות ה-70. הוא היה שותף להרבה הפקות מצליחות כמלחין, נגן מלווה, מעבד ומפיק. גם כמלחין לתיאטרון, הוא יצר שעות רבות של מוסיקה מעולה... עם זאת, שמו מוכר בעיקר לאנשי מקצוע ולמתעניינים בפעילות שמאחורי הקלעים, שכן כסולן הוא הוציא עד כה רק אלבום אחד.

ביוגרפיה

שפי ישי (למען הדיוק: שם משפחתו הוא שפי, ולא כפי שמשתמע מהדרך שבה הוא נכתב ונאמר) התחיל את הקריירה המוסיקלית המקצועית שלו באמצע שנות ה-70, בתקופת שירותו הצבאי. הוא ניגן בפסנתר חשמלי באלבום שירי מרדכי זעירא של רביעיית הזמר של חיל האוויר, בהפקת מתי כספי. בנוסף, הוא "הושאל" באותה תקופה ללהקת חיל האוויר, וסייע למעבד המוסיקלי שלה, יאיר רוזנבלום, בהקלטות אלבומה מוכרחים להמשיך לנגן.

באותה תקופה הופיע שפי עם דויד ברוזה במופעים ששילבו הקראת קטעי שירה, והצגת יצירות אמנות פלסטית ומוסיקה, שנוצרו בהשראת שירי משוררים. במופעים השתתפו, בין השאר, יונה וולך, מוטי בהרב, יהודה עמיחי, חיים גורי, רוני סומק ואחרים.

בראשית 1976 הופיע שפי לראשונה במופע שהיה כולו על טהרת המוסיקה שהלחין. הוא הקים את להקת שעת מרעה, שבה השתתפו דויד ברוזה, אחותו טליה ברוזה ודפנה ארמוני. הלהקה העלתה מופע משירי מוטי בהרב, שנקרא גם הוא "שעת מרעה". חברי הלהקה שרו במופע בארבעה קולות, בליווי פסנתר, גיטרה, חליל וצ'לו. במופע זה (שהוקלט על ידי גלי צה"ל) הלחין שפי את המוסיקה, ניגן ושר. במסגרת המופע הוא גם עשה את העיבוד לשיר הראשון שברוזה הלחין.

החל מ-1977, עם סיום שירותו הצבאי, עבד שפי במשך כחמש שנים עם חבורות נוער בשכונות מצוקה: ביבנה, בבית דגן ובאור יהודה. עבודתו נעשתה בשיתוף עם מוטי בהרב. עיקר פעילותם הייתה הקמת תיאטרונים קהילתיים, ועידוד הנוער בשכונות אלה לעסוק במשחק, שירה, נגינה ויצירת הצגות ומוסיקה. אחת לשנה היו חברי התיאטרון הקהילתי מעלים הצגות מקוריות, בליווי מוסיקה שנכתבה ובוצעה על ידי חברי התיאטרון.

ב-1977 יצא לראשונה אלבום שבו הופיע שמו של שפי כמעבד - אלבומו של בעז שרעבי, בעז. באלבום עיבד שפי את לחניו של שרעבי לשירים "איריס" ו"מוכר הגרעינים" (מ' תלמה אליגון).

ב-1978 הלחין את השיר "ריבים קטנים" שדויד ברוזה שר באלבומו המצליח של יהונתן גפן, "הכבש הששה עשר". באותה שנה החל שפי להלחין מוסיקה לתיאטרון לילדים ולנוער. הוא המשיך בכך עד 1996, בהצגות "רוויו לנוער","אליעזר בעל החלומות","שחור לבן אפור","שמוליק של זוהרה" ועוד.

ההתנסות הראשונה של שפי כזמר סולו הייתה בסוף 1979. הוא הקליט את השיר "חבל", שאותו הלחין, עיבד ושר (למילים של מוטי בהרב). כשנה לאחר מכן הקליט שפי שיר שאותו כתב, הלחין, עיבד ושר, וניגן בו: "איך שאת נראית". שני השירים (ובמיוחד הראשון) דווקא זכו לתשומת לב נאה ברדיו, אך שפי לא השלים באותה תקופה הקלטת אלבום, והעדיף להשתתף בהקלטות של אחרים (ביניהם באלבום הבכורה של ברוזה, בו הוא קיבל קרדיט על מחיאות כף בשיר "סניוריטה"), בעיקר בהלחנה.

ב-1980 הקליטה חוה אלברשטיין, באלבומה שיר במתנה, את לחניו של שפי לשירים: "אישה אנאלפביתית" (מ' ראשיד חוסיין, ת' נתן זך) ו"סוף המסיבה" (מ' רחל שפירא). שפי אף הלחין לאלברשטיין כמה משירי המשוררת זלדה, עבור תוכנית טלוויזיה של הערוץ הראשון.

באותה שנה ניגן שפי בפסנתר בהצגה "הסטריפטיז האחרון" ב"צוותא". הוא אף הלחין את המוסיקה להפקות החוזרות של ההצגה ב-1988 וב-1995. באותה תקופה הלחין שפי מוסיקה לתוכניות הטלוויזיה לילדים "שלוש ארבע חמש וחצי" ו"רחוב סומסום".

בין השנים 1982 ל-1985 למד שפי באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בתל-אביב.

ב-1983 הלחין שפי את המוסיקה למחזה של מוטי בהרב, "סנג'ר", שהועלה ב"הבימה" בבימויו של מיכאל גורביץ'. המוסיקה למחזה, שהייתה סולו גיטרה בס, נוגנה על ידי מיקי שביב. שנה לאחר מכן הלחין שפי את המוסיקה להצגה "ברכה" (מאת בהרב), שהועלתה בתיאטרון באר שבע, בבימוי תום לוי.

ב-1984 הוקמה להקת שפה משותפת, עם שפי בקלידים, יואל לרנר בגיטרה, מוטי דיכנה בבס, אילן וירצברג בגיטרה ושלמה חממי בתופים. כל חברי הלהקה השתתפו בשירה. הלהקה ביצעה חומרים מקוריים, וגם מעט עיבודים ללהיטים מוכרים משנות ה-60, אך למרות איכותה הגבוהה לא זכתה לתשומת לב רבה, והתפרקה. שפה משותפת הייתה הבסיס ללהקת הסיקסטיז.

ב-1985 הלחין שפי את המוסיקה לסרטו של דני דותן, "דוליטל עקום", והשתתף בעיבוד, נגינה ושירה בהקלטות אלבום הבכורה של מוטי דיכנה, עד ראייה.

בסוף 1986 עיבד והפיק מוסיקלית, עם יוסי אלפנט, את אופרת הרוק "מאמי", שכתב

הלל מיטלפונקט והלחינו אהוד בנאי ויוסי מר חיים. באופרת הרוק, שהועלתה במועדון "צוותא" בתל אביב, השתתפו מזי כהן (שירה), אהוד בנאי (שירה וגיטרה אקוסטית), אריה מוסקונה (שירה ודברי קישור), יוסי אלפנט (גיטרות ושירה), גיל סמטנה (בס) וז'אן ז'ק גולדברג (תופים). שפי שר וניגן בקלידים, ואף הפיק מוסיקלית את האלבום מאמי, שהוקלט בהופעה חיה בדצמבר 1986, ויצא באמצע 1987. הופעות "מאמי" זכו להצלחה מסחררת, ובמ ידה רבה, הן אלה שהכריחו את חברת התקליטים "סי-בי-אס" להוציא את אלבומם של אהוד בנאי והפליטים. כך סייע שפי בעקיפין בפתיחת הקריירה המפוארת של בנאי.

ב-1987 הקליט שפי אלבום שירי ילדים בשם מתחת לארון, שבו הופיעו לחניו ועיבודיו לשירי אנדה עמיר פינקרפלד, ביניהם: "תפרו לקוף", "דוד ירח בשמים", "מתחת לארון" ו"אורי החולם". שפי שר באלבום וניגן בקלידים. השתתפו בשירה ובקולות גם יהודית תמיר (בת זוגו של שפי) ומוטי דיכנה, ויעקב בנאי הקריא וסיפר. עם שפי ניגנו באלבום שם טוב לוי בחליל, אבי סינגולדה בגיטרה ובני קונייבסקי בכלי הקשה. האלבום יצא בחברת "הליקון" במהדורה מצומצמת (בתקליט ובקסטה), ולמרבה הצער, נעלם מהשוק אחרי שנמכרה המהדורה הראשונה שלו.

באותה שנה היה שפי המנהל המוסיקלי במחזה השערורייתי "סינדרום ירושלים" (שיוני רכטר הלחין), מאת יהושע סובול, בבימויו של גדליה בסר.

בראשית 1988 יצא אלבומו של יהודה פוליקר אפר ואבק, שבו השתתף שפי בנגינת קלידים. בהמשך אותה שנה השתתף שפי גם במופע של פוליקר "אפר ואבק", והפך להיות חבר בלהקתו הקבועה של פוליקר. באותה שנה הלחין שפי מוסיקה להפקה השנייה של ההצגה "הסטריפטיז האחרון", שהועלתה ב"צוותא", בבימוי גדליה בסר.

ב-1989 ניגן שפי באקורדיון באלבומו של דני בסן הילד שבי, ובפסנתר באלבומו של אהוד בנאי קרוב. הוא גם התארח כנגן פסנתר בחלק מהופעות "מלון אורחים" של אהוד בנאי ונעם הלוי.

ב-1990 העלה שפי יחד עם אילן וירצברג מופע שנקרא "בציר חדש". במופע שר כל אחד מהם את שיריו, ויחד הם שרו ביצועים חדשים לשירים מהאלבום בציר טוב (של וירצברג ושמעון גלבץ). ההופעות התקיימו במועדון "לוגוס" בתל אביב ובמועדונים אחרים ברחבי הארץ.

בסוף 1990 היה שפי המפיק המוסיקלי בהופעות ובהקלטות של להקת דברים שעשיתי עם אחותי.

ב-1991השלימה הלהקה הקלטת סקיצות לאלבום שלם בהפקתו של שפי, אך לא נמצאה חברת תקליטים שהייתה מעוניינת להחתים את הלהקה. מאוחר יותר נפסקה פעילות הלהקה.

ב-1992 יצא אלבום הבכורה (פרט לאלבום שירי הילדים שהוציא) של שפי, אהבה ושנאה, בהפקה המוסיקלית שלו ובייעוץ אמנותי של יהודית תמיר. שפי הלחין בו את כל השירים. לשיר "סימנטוב" הוא גם כתב מילים, וכל השאר היו שירי משוררים: "לילה אחד של אהבה" (מ' יהודה עמיחי), "והרתם היה מלבין" (מ' נתן יונתן),"אהבה ושנאה" (מ' היינריך היינה, ת' שלמה טנאי), "אזיקים שיר רחוב" (מ' רוני סומק), "יונתן" (מ' יונה וולך), "שבעה" (מ' נתן זך) ו"כל פעם שאדם מתאהב" (מ' נעים עריידי). בהקלטות שר שפי וניגן בקלידים, פסנתר, אקורדיון וגיטרה. בין הנגנים שהשתתפו באלבום היו דודי לוי בגיטרות, גיל סמטנה וטל הרצברג בבס, ז'אן ז'ק גולדברג וניר צדקיהו בתופים, ועוד. יהודית תמיר השתתפה בקולות. האלבום היפה הושמע רק מעט, ושפי המשיך בפעילותו כנגן, מלחין ומפיק לאחרים.

ב-1993 עיבד שפי והפיק מוסיקלית את אלבומה של יהודית תמיר פרחים אדומים (שיצא ב-1994). הוא גם כתב והלחין באלבום את "נחלום", "אל תלך ממני", "פרחים אדומים", כתב מילים ל"תשתי" (ל' יווני עממי), והלחין את "עיר אסורה" (מ' עמליה ארגמן-ברנע). בהקלטות הוא שר קולות וניגן בפסנתר, קלידים, אקורדיון וגיטרה אקוסטית. בהופעות שליוו את הוצאת האלבום התארח שפי בשירים מתוך אלבומו אהבה ושנאה, וכן בנגינת קלידים ואקורדיון.

ב-1994 הלחין שפי מוסיקה עבור "תיאטרון באזל" בשוויץ להצגה "שניידר ושוסטר", בבימוי יהושע סובול. ב-1995הוא הלחין מוסיקה להצגה "טוני היפה", שהועלתה בתיאטרון "החאן" בירושלים, בבימוי יהושע סובול. באותה שנה הלחין שפי מוסיקה חדשה להפקה השלישית של ההצגה "הסטריפטיז האחרון", שהועלתה ב"צוותא".

ב-1996 ניגן שפי בקלידים באלבומו של אהוד בנאי עוד מעט, והופיע עם בנאי במופע שהתקיים בעקבות האלבום. באותו מופע הוא שר בליווי הלהקה את השיר "לילה אחד של אהבה" מאלבום הסולו שלו.

באותה שנה השתתף שפי בעיבוד (עם ברי סחרוף) בפסקול הסרט קלרה הקדושה, שסחרוף הלחין, וניגן בו באקורדיון בקטע אחד.

ב-1997 הלחין שפי את המוסיקה להצגה "קילר ג'ו", שהועלתה בתיאטרון "החאן" בירושלים, וערך את המוסיקה להצגה "הקונצרט" בתיאטרון "בית לסין", שתיהן בבימויו של בן לוין. שנה לאחר מכן ערך שפי את המוסיקה להצגה "קרוב יותר" שהועלתה ב"הבימה", בבימוי אילן רונן. ב-1999 הוא הלחין מוסיקה להצגה "זיכרונות חוף ברייטון" בתיאטרון חיפה, בבימוי עודד קוטלר. הוא גם הלחין וערך את המוסיקה ל"קול קטן" בבימוי הלל מיטלפונקט, ול"מבזק חדשות" בבימוי עודד קוטלר, שהועלו בתיאטרון "בית לסין". בסוף אותה שנה היה שפי מועמד לפרס מלחין השנה בתיאטרון.

ב-2000 הלחין שפי מוסיקה להצגה "מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים", שהועלתה בתיאטרון "החאן" בירושלים, בבימוי משה פרלשטיין. באותה שנה הוא הל חין מוסיקה לסרטו של ניצן אבירם, "Beyond Hitler's Grasp".