שלישיית החלונות הגבוהים, עם ג'וזי כץ, שמוליק קראוס ואריק איינשטיין, סימנה לידת צליל חדש בזמר העברי, צליל שיש בו פחות השפעות רוסיות וצרפתיות בהרמוניות, פחות אקורדיון וחליל בליווי ויותר "ביט" בנגינה, בהגשה ובתוכן השירים. אפילו בשפה, שהייתה לראשונה פחות מכופתרת. כלהקת הפופ העברית הראשונה (להבדיל מלהקות הקצב, שיצרו אומנם פופ אך לרוב באנגלית), השפעת החלונות הגבוהים מורגשת גם יותר משלושים שנה אחר כך...

בסוף 1966 חיפש אריק איינשטיין, שהיה כבר כוכב גדול במוסיקה הישראלית, דרך לעדכן את המוסיקה ששר. הוא פגש את שמוליק קראוס, שהופיע באותה תקופה עם בת זוגו ג'וזי כץ. לקראוס היו שירים חדשניים בצליל שלהם, אך לא הייתה לו אפשרות לחשוף אותם עד שפגש את איינשטיין.

השם החלונות הגבוהים נולד בביתו של קראוס: בעקבות הלהקה האמריקנית הדלתות הציע אורי זוהר לקרוא ללהקה "החלונות", ודן בן-אמוץ, שהביט אל בית "אל על" הסמוך, הוסיף את המילה "הגבוהים". זה היה בימים שתרבות הסמים האמריקנית (או לפחות השמועות עליה) הגיעו לישראל: המשמעות השונה של השם בעברית ובאנגלית קסמה לכולם.

הקמת השלישיה והוצאת האלבום

קראוס, שהיה המלחין, נגן גיטרה ומעבד הקולות (יחד עם יחזקאל בראון), היה הכוח המניע בשלישייה. איינשטיין, עם הפרסום והקשרים שלו, הביא את הכותבים וגם כתב בעצמו, ובתחילת 1967 הוקלטו שירי החלונות הגבוהים באולפן "קולינור" (המשוכלל באולפני ישראל באותה תקופה) ו"בית המורה" (בו נערכו הקלטות חיות). על העיבודים הכליים בהקלטות היה אחראי זיגי סקרבניק, פסנתרן שליווה את קראוס וכץ עוד לפני הקמת השלישייה. הוא ניגן בהקלטות בפסנתר ועוגב, לצד קראוס בגיטרה, שמוליק ארוך בגיטרה ובס ואהרל'ה קמינסקי או זהר לוי בתופים. רמת ההפקה בהקלטות הייתה גבוהה מהמקובל בזכות קראוס, שהתעקש להגיע בדיוק לסאונד שרצה, כשנקודת ההתייחסות הייתה רבולבר של החיפושיות ותקליטי האמהות והאבות.

באפריל 1967 יצא תקליט החלונות הגבוהים בהפקת בני אמדורסקי. זה היה תקליט פופ-רוק חדשני בהרמוניות הקוליות שבו, בנגינת הליווי הקצבית ובתמלילים, שהציגו גישה חדשה וקלילה לדרך שבה פזמון "צריך" להישמע. קראוס הלחין את כל השירים: "כל השבוע לך" ו"אז מה" (מ' איינשטיין), "יחזקאל", "איפה הם כל אבותינו", "הורוסקופ" ו"ילדה קטנה" (מ' חיים חפר), "אהבה ראשונה" (מ' עמוס קינן), "אינך יכולה" (מ' יורם טהרלב), "הבובה זהבה" (מ' מרים ילן-שטקליס), "זמר נוגה" (מ' רחל) והפתעת התקליט, שירו האנטי מלחמתי של חנוך לוין, חודשיים לפני מלחמת ששת הימים, "חייל של שוקולד". פרט ל"יחזקאל", שנפסל לשידור בשל "זלזול ברגשות הקהל הדתי", ו"חייל של שוקולד", שנאסר בגלל רגישות פוליטית, הפכו כל שירי התקליט ללהיטי ענק, והמשיכו להיות כאלה עשרות שנים אחר כך.

כיום נחשב התקליט לנקודת ציון בולטת במוסיקה הישראלית, אך אז נשמעו גם ביקורות והסתייגויות מתמליליו של איינשטיין ומלחניו של קראוס. ב"מעריב לנוער", לדוגמה, נכתב על איינשטיין: "מה הוא חושב את עצמו למשורר" ועל קראוס: "מה זו המונוטוניות הזו? איפה הימים שפזמון היה פזמון?"...

בתקופת ההמתנה למלחמת ששת הימים הקליטה החלונות הגבוהים שיר להרמת המורל שהפך ללהיט ענק בימי המלחמה ואחריה: "פגישה במילואים" (מ' דידי מנוסי, ל' שמוליק קראוס). השיר הופיע בתקליט האוסף הנמכר ביותר בתולדות המדינה (עד שנות ה-90), ירושלים של זהב.

אחרי מלחמת ששת הימים פרחה השלישייה בהופעות בארץ ובחו"ל. היא הופיעה באירופה עם יפה ירקוני, להקת המחול כרמון ואחרים, מלווים בתזמורת גדולה בניצוחו של יצחק גרציאני. בסוף 1967 אף יצא בחו"ל תקליט מופע ב"אולימפיה" שבפריז, בו שרו גרסאות בומבסטיות למדי ל"אהבה ראשונה", "כל השבוע לך", "זמר נוגה" ו"אל אל ישראל", שהעלה על לחן "יחזקאל" טקסט פטריוטי שכתב יהושוע שגיא והתאים לתחושת האופוריה וההערצה לישראל בעולם באותה תקופה. בצרפת יצא גם תקליטון עם גרסה בצרפתית ל- "El El Israel" וגם ל"חיל של שוקולד": "Soldat De Chocolat".

הצלחה ופירוק

אחרי ההופעות באירופה ועל רקע מתיחות בין חברי השלישייה חזר איינשטיין לישראל. כץ וקראוס המשיכו ללונדון והשיגו שם חוזה הקלטה. איינשטיין הוזעק ללונדון והשלישייה הקליטה שני שירים שהלחין קראוס בעיבוד המוסיקאי הבריטי קית' מנספילד. השירים הוקלטו באנגלית (למילים של הזמר הקנדי רלף מרפי): "Your Eyes" ו-"Maybe Someday" ואחר כך, על אותו פלייבק, גם בעברית (למילים של איינשטיין): "בואו ונרים כוסית" ו"כמה נעים". בחברת התקליטים בבריטניה התלהבו בעיקר ממבטאה ושירתה של ג'וזי כץ. הם הבליטו את שירתה בגרסאות באנגלית ותיכננו להפוך אותה לכוכבת סולנית.

אחרי חודשיים בלונדון עזב איינשטיין סופית את השלישייה וחזר ארצה. כץ וקראוס נשארו בלונדון והופיעו עם רלף מרפי באנגלית גם בשירים חדשים (ביניהם לחנו של קראוס ל"בית הערבה"), אך הופעותיהם בלונדון דעכו. בתחילת 1968, כשיצא בארץ התקליטון עם "בואו ונרים כוסית" ו"כמה נעים", השלישייה כבר לא הייתה קיימת: איינשטיין כבר מצא שותף חדש בדמותו של שלום חנוך, וגם קראוס וכץ הקליטו כסולנים ("אז בתל אביב" ו"יום הולדת למולדת"). שלישיית החלונות הגבוהים התפרקה.

נסיון נוסף

ב-1973 חידשו כץ וקראוס את החלונות הגבוהים עם אלי מגן. הם הופיעו בשירי השלישייה המקורית ואף הקליטו שירים חדשים: "אצלי הכל בסדר" (מילים ולחן משותפים של שלום חנוך, מאיר אריאל, יעקב רוטבליט וקראוס) ו"אלישבע מה נחמדת" (מילים של מרים ילן-שטקליס ולחן של קראוס). אולם הם לא נשמעו כמו השלישייה המקורית ועד מהרה ויתרו על השימוש בשם.