מאז סוף שנות ה- 50 הייתה יונה עטרי אחת הזמרות והשחקניות הבולטות והמוערכות ביותר בארץ. עיקר הצלחתה הייתה בהרכבי הבידור "תל אביב הקטנה" ו"יוסי חזקיונה", לצידם של יוסי בנאי ואבנר חזקיהו, וב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" ו"שוק המציאות" לצידו של אילי גורליצקי, שהפך לשותפה המקצועי המזוהה ביותר.

ביוגרפיה

עטרי נולדה וגדלה ברחובות. היא שירתה במחזור הראשון של להקת הנח"ל, שהוקמה ב- 1951, אך שירי התוכניות בהשתתפותה הוקלטו רק על ידי המחזורים של אמצע שנות ה- 50. ב- 1958 היא הצטרפה ללהקת בצל ירוק בתוכניתה השנייה "הופ עברנו". קולה בלט במיוחד בשיר "הי טירילי" בשורה "עוזרת בית שפשפה אותו עם הסירים...".

יוסי בנאי, ששירת איתה בלהקת הנח"ל היה שותפה בהמשך הדרך, יחד עם השחקן אבנר חזקיהו, לשתי הפקות בידור מצליחות, שבוימו על ידי שמואל בונים. ב- 1959 הם העלו את הגרסה הראשונה של המופע "תל אביב הקטנה", שהוצג בגני התערוכה במלאת יובל לתל אביב. המופע היטיב להתחקות אחר אווירת שנותיה הראשונות של העיר וריגש צעירים ומבוגרים כאחד. שיריו הוקלטו באלבום והושמעו ללא הרף ברדיו, עד שרבים חשבו בטעות שמדובר בשירים מימיה הראשונים של תל אביב, בעוד שלמעשה הם נכתבו על ידי חיים חפר במיוחד למופע על פי מנגינות שהיו פופולריות שנים קודם לכן. בביצועה של עטרי בלטו השירים "רינה", "טיטינה ואפריים" ו"בכרם תימן" שאותם שרה עם בנאי, וגם "אתה חיכית לי".

ב- 1960 היא השתתפה ב"אופרה בגרוש", מחזה של ברטולד ברכט וקורט וייל, שהועלה בתיאטרון "הבימה" בתרגומו של אברהם שלונסקי ובבבימויו של יוסף מילוא. באלבום משירי ההצגה היא שרה, בין היתר, את "ג'ני כלת שודדי הים" ואת "מה דודי מדוד". באותה שנה היא הקליטה עם חבורת שירו שיר, בהדרכתו של מאיר הרניק, שיר שהלחין למילותיו של עמוס אטינגר "המורה לזמרה", שהיה להיט ענק בתחילת העשור. בצידו השני של אותו תקליטון הופיע השיר "ג'מייקה".

שנה לאחר מכן היא חזרה להופיע עם בנאי וחזקיהו בתוכנית הבידור "יוסי חזקיונה", שבוימה אף היא על ידי בונים. סשה ארגוב הלחין לתוכנית את השירים "מרפסות" ו"זגג זגג" וגם ליווה את השלישייה בפסנתר בהקלטת התקליט משירי המופע. להיט נוסף שלה עם בנאי מתוכו היה "יש חור בדלי". שירי המופע יצאו באלבום רק בשנת 2001.

ב- 1964 הצטרפה עטרי לצוות ההצגה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" בתיאטרון "הקאמרי" וגילמה את דמותה של נעמה, אשתו של שלמה, שאותו שיחק אילי גורליצקי. בניגוד לציפיות הפסימיות, זכתה ההצגה להצלחה אדירה, רצה 600 פעמים ולאחר הפסקה של שנה הועלתה שוב. ההצגה אף ייצגה את ישראל בפסטיבל תיאטרון האומות שנערך ב- 1965 בפריז, בפסטיבל התיאטרון הבינלאומי בלונדון ובתערוכת "אקספו" במונטריאול שבקנדה ב- 1967. שיריה הבולטים של עטרי בהצגה היו "זה לא בשבילי", שאותו שרה סולו, "שיר המריבה", ששרה עם רחל אטאס, ו"שיר הפיוס", שאותו שרה יחד עם גורליצקי.

ההצגה הפכה את גורליצקי ועטרי לחביבי הקהל בארץ. יחד עם יוצריה הם החלו לעבוד ב- 1965 על מופע משיריו של נתן אלתרמן בשם "שוק המציאות", בבימויו של בונים. לחני השירים נכתבו על ידי ארגוב, שגם הלחין את שירי "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", משה וילנסקי ודובי זלצר.

ב- 1976 העלו גורליצקי ועטרי מופע שעסק בתולדות הבידור בארץ וכלל שירים בולטים שהוצגו בתיאטרונים הסאטיריים כמו "הקומקום" ו"המטאטא". חברו אליהם במופע, שנקרא "זהו בידור", גם ששי קשת ונירה רבינוביץ'. באותה תקופה היא הקליטה לתקליט האוסף משיריו של משה וילנסקי את שירו "צריך לצלצל פעמיים".

ב- 1982 חזרו גורליצקי ועטרי בפעם השלישית ל"שלמה המלך ושלמי הסנדלר", שהועלה שוב ב"קאמרי". גם הפעם זכתה ההפקה להצלחה גדולה אצל הקהל והמבקרים גם יחד, וכך הפכה לאחת ההצגות המצליחות ביותר שהועלו בארץ.

בעקבות יונה פנו לעולם הבידור והתקשורת גם אחיותיה הצעירות, שוש וגלי עטרי. בסוף שנות ה-90 עטרי שיחקה יחד עם אחותה גלי בסדרת הטלוויזיה "משפחת עזאני".