הצ'רצ'ילים הייתה להקת הקצב החשובה בישראל. תחילה, בזכות שותפות עם מוסיקאים מחו"ל, היא הייתה אחת הבודדות שיצרו מוסיקה מקורית והקליטה יותר מכל להקה אחרת. בשלב הבא היא הצליחה להשתלב ולהשפיע על המוסיקה הישראלית. זה קרה לה גם בגלל אריק איינשטיין, שהביא אותה מן השוליים למרכז הזמר העברי, וגם בזכות פעילותם העצמאית של חבריה במקביל ללהקה ואחרי התפרקותה.

תחילת הדרך

ב-1965 הצטרפו חיים רומנו ומיקי גבריאלוב ללהקה של יצחק "צ'רצ'יל" קלפטר, עמי טרייבטש וסלווין ליפשיץ. הם נקראו הלהקה של צ'רצ'יל, מתבודדי צ'רצ'יל ובקיצור הצ'רצ'ילים. זו הייתה להקה שכל חבריה שרו במגוון סגנונות ולכן היא הפכה ללהקה מבוקשת בהופעות. באחת מהן, אצל קדוש "מהאבטיחים" באבו כביר, הציעו להם חמור כתשלום על הופעתם וחברי הלהקה החליטו שיש להם צורך באמרגן. לתפקיד נבחר יהודה טלית והוא הפך הצ'רצ'ילים לאחת הלהקות המצליחות ב-1967.

ב- 1968 פרשו ליפשיץ וקלפטר ובמקומם הצטרפו ללהקה סטן סולומון, זמר מקנדה ששר בלהקת הקדושים החיפאית, והגיטריסט רוב הקסלי מלהקת הטורנדוס הבריטית. עם השניים הפך הצליל של הצ'רצ'ילים לפסיכדלי, חבריה לבשו בגדים פרחוניים מעוטרי מלמלה והיא הקליטה לראשונה שלושה שירים: "Too Much In Love To Hear" (שהקסלי יצר עוד בטורנדוס) ו-"Talk To Me" (שכתב סולומון), שיצאו בתקליטון בעיבוד אלכס וייס, ו-"Coming Home" שנגנז.

בראשית 1969 הופיעה הלהקה בדנמרק, בין השאר כחימום לסגול כהה. שם נחשפה הלהקה עוד יותר למוסיקת מחתרת ולסמים והופעותיה הפכו כבדות ומלאות אלתורים. כשחזרה ארצה גילתה הלהקה שהקהל כאן התאהב במוסיקה יוונית. הצ'רצ'ילים החלה לשלב מוסיקה יוונית ורוק, וגם סולומון למד לשיר בשפה זו. ההשפעות היווניות ניכרו בפסקול שהלחין הקסלי לסרט "השמלה" של ג'אד נאמן ובפסקול שיצר עם סולומון וגבריאלוב לסרט "מקרה אשה" של ז'ק קתמור.

פסקולים אלה היו בסיס לאלבום Churchill's, ששילב בדרך מרתקת ומקורית פופ פסיכדלי, רוק מחתרתי ומוסיקה מזרחית. נכלל בו לחן ראשון של גבריאלוב, "Strangulation", ובעיקר שירים שכתבו סולומון והקסלי ביחד: "Open Up Your Eyes", "So Alone Today" ועוד. שירו של הקסלי "When You're Gone" הפך לשיר הכי ידוע בתקליט כשאריק איינשטיין הקליט אותו בעברית כ"אחינועם לא יודעת". חריג בתקליט היה הקטע "דבקה": בהלחנתו השתתף נועם שריף, שגם ניגן באורגן, ואיתו נגני כלי הקשה, כלי נשיפה, עוד וקנון וגם סמי בירנבך, שהשמיע צלילי בועות בעזרת נרגילה. את שאר הקטעים ניגנו הצ'רצ'ילים והפיק סולומון בעזרת גבריאלוב. האלבום נמכר במאות בודדות של עותקים ולא זכה להכרה בזמן אמת, אך בשנות ה-80 הוא נחשב לקלאסיקה במוסיקה הפסיכדלית בעולם. המגזין הבריטי "Record Collector" בחר בו כפריט האספנים היקר ביותר שנוצר בישראל.

למרות ההצלחה עברה הלהקה משבר קשה. סולומון פרש והחל להתעסק בטכנאות והפקה, למשל ללהקת Revolver הבריטית שביקרה בארץ. בלעדיו הייתה הצ'רצ'ילים להקת ליווי מבוקשת בהופעות (עם התאומים, הלן שפירו ולואיג'י), אך היא התקשתה לפעול ללא זמר סולן. השינוי בדרכה התרחש כשפגשה את אריק איינשטיין וליוותה אותו בהופעות ובהקלטת תקליטו פוזי. סולומון עיבד חלק מהקטעים בתקליט ואז חזר לקנדה ופרש מפעילות מוסיקלית, ושאר חברי הלהקה המשיכו לנגן עם איינשטיין והיו שותפים במהפכת הרוק הישראלי בראשית שנות ה-70.

המפגש עם איינשטיין קירב את הצ'רצ'ילים ללב הקונצנזוס. הלהקה השתתפה בהקלטת גירסה עברית ל"תנו צ'אנס לשלום" של ג'ון לנון עם נבחרת הבוהמה הישראלית: איינשטיין, שלום חנוך, אורי זוהר, אבי טולדנו, יוסי בנאי, רבקה מיכאלי, גילה אלמגור, הגשש החיוור ואחרים.

בנובמבר 1969 השתתפה הלהקה ביוזמה של נועם שריף לשלב מוסיקה קלאסית ורוק. היא הקליטה את עיבודיו ל"קוראל לאוהבים צעירים" ו"הקונצ'רטו הכפול" של באך, עם אדי שפירוביץ באורגן וחיימון אלגרנטי (מהאריות) בשירה. הקטעים יצאו בתקליטון צ'רצ'יל סבסטיאן באך וזכו לתהודה רבה. הלהקה הופיעה במופע עם התזמורת הפילהרמונית, אך לא ממש ביחד. מחשש שמנויי התזמורת יבטלו את המינויים שלהם ל"היכל התרבות" הופיעה הצ'רצ'ילים לבד ורק לאחר הפסקה להתאוששות הקהל ניגנה התזמורת הפלהרמונית את החומר שלה. הצעת הלהקה לנגן ביחד את "מחול החרבות" של חצ'טוריאן נפסלה על ידי מנצח התזמורת, זובין מאטה.

הצלחה בארץ ובחו"ל

ב1970 נפתח עידן חדש לצ'רצ'ילים עם הצטרפות הזמר דני שושן (מהאריות). תקליטון ראשון איתו כלל חידוש ל"Living Loving" של לד זפלין ושיר מקורי של רומנו וטרייביטש, "Signs Of You". ביולי 1970 השתתפה הלהקה ב"פסטיבל הפופ הבינלאומי" בגני התערוכה בתל אביב. זמן קצר לאחר מכן היא הוציאה תקליטון עם הכיתוב "הוקלט בפופ 70". למעשה כלל התקליטון הקלטות אולפן רגילות, שלאחת מהן, עיבוד ל"She's A Woman" של הביטלס, הושתל רעש קהל. בצד ב' של התקליטון הופיע שיר שכתב הקסלי לפסקול "השמלה", "Sunshine Man".

בתקליטים שבלול ופלסטלינה של איינשטיין וחנוך חברי הצ'רצ'ילים ניגנו והשתתפו בעיבודים. בתוכנית "לול" נכלל לחנו של הקסלי ל"האיש על הצב" ובפלסטלינה נכלל לחנו ל"אסור לוותר". אושיק לוי הקליט לחנים של הקסלי ל"ושמש בעיני", "כץ" ו"שיהיה לך טוב". הלהקה ניגנה בתקליטו קצת שקט, ועם השלושרים ב"היושבת בשורה הראשונה" ו"פגישה לאין קץ".

בתחילת 1971 נסעו חברי הצ'רצ'ילים ללונדון והקליטו תוך שבועיים אלבום. כשחזרו לארץ המשיכו לתפקד כלהקת ליווי מבוקשת:

בתקליטו של איינשטיין שירי ילדים הקסלי הלחין וניגן בגיטרות, גבריאלוב ניגן בס, הלחין ושר ורומנו ניגן בגיטרה. גבריאלוב הלחין את כל שירי התקליט בדשא אצל אביגדור של איינשטיין, וגם ניגן בהקלטות בהרכב שכלל את רומנו וטרייבטש.

בתקליט זוהי הדרך שלי של צביקה פיק השתתפה הצ'רצ'ילים בעיבוד ונגינה ב"שני תפוחים", "אני הולך לאן שאן" ו"אחד ועוד אחד". בתקליט כל אחד של מרדכי "פופיק" ארנון ניגנו חברי הלהקה בשירים "הרי החושך", "כחול ולבן" ו"אל תחדלי לאהוב" (ל' הקסלי), "כל אחד" ו"לא טוב לדעת" (ל' גבריאלוב) ו"זה הזמן עכשיו" ו"לא עושה חשבון" (ל' שושן). עוזי והסגנונות הקליטה את לחנו של שושן ל"טוב לי ככה" וגבי שושן את לחניו ל"רגע שקט" ו"אני לא יודע". רומנו ניגן בגיטרה גם בתקליטו של שמוליק קראוס מדינת ישראל נגד קראוז שמואל.

באמצע 1971 יצא בבריטניה התקליט Junkies Monkeys & Donkeys בהפקת הצ'רצ'ילים, אליס אליאס (המפיק של מונגו ג'רי) וחברת "Red Bus". הלהקה נקראה ג'ריקו ג'ונס בגלל רגישות הבריטים לשם צ'רצ'יל. ריי דורסט ממונגו ג'רי כתב להם שיר אחד, "Time Is Now", ואת השאר יצרה הלהקה. בין השאר גבריאלוב כתב את "Mare Tranquilatas", שושן את "Freedom" והקסלי את "There Is Always A Train". הביקורות בבריטניה ציינו שבתקליט היה שילוב מעניין בין רוק פסיכדלי והשפעות מזרחיות אך חסר בו להיט. הלהקה הופיעה במועדוני לונדון ("ספיקיז" ו"מארקי") וגם בצרפת ובאיטליה, לעיתים עם רוד סטיוארט וסגול כהה. באירופה זכו חבריה ליחס של כוכבים, לימוזינות, מלונות פאר וכדומה, בלונדון קצת פחות. הם התגוררו בדירות ששכרה להם חברת התקליטים והכינו את תקליטם הבריטי השני, שיצא בתחילת 1972.

האלבום האנגלי השני של הצ'רצ'ילים, Jericho, הופק על ידי הלהקה ואליאס. הפסנתרן רוב יאנג ניגן בשיר אחד ועיבד עיבוד מיתרים עם שושן והקסלי. התקליט כלל יצירות ארוכות ומורכבות כ"Don't You Let Me Down" (גבריאלוב), "Justin & Nova" (הקסלי) ו"Ethiopia" (הקסלי ושושן). הוא נמכר באירופה בעשרות אלפי עותקים והלהקה הופיעה שם בהצלחה, אך היא לא פרצה לשוק העיקרי מבחינתה, בריטניה. תקליטונים שהוציאה, ביניהם Mama's Gonna Take You Home (מ' בירנבך), לא זכו לתשומת לב והלהקה התפרקה. גבריאלוב וטרייבטש חזרו ארצה, ואילו הקסלי, רומנו ושושן נשארו בלונדון, צירפו מתופף בריטי והמשיכו לפעול כג'ריקו עם שושן כנגן בס הפעם. הם הופיעו בדרום אפריקה ובסוף 1973 קיבלו הצעה לחמם את הופעות לד זפלין, אך חברת התקליטים שלהם לא איפשרה להם לעשות זאת והצ'אנס החד פעמי הזה נגוז. החברים התייאשו מפעילות משותפת, ניגנו עוד מעט בהקלטות וב-1974 הקסלי נסע לארה"ב (אל סולומון) ושושן נשאר בבריטניה, עבר אחר כך להולנד והקליט כסולן וכחבר בלהקות עד חזרתו ארצה בשנות ה-80. רומנו חזר לישראל אחרי תקופה קצרה בחו"ל והשתלב בהצלחה רבה במוסיקה הישראלית.

באמצע 1972 הקימו גבריאלוב וטרייבטש את הצ'רצ'ילים החדשים עם רוני דמול בגיטרה ושירה ושמוליק בודגוב בגיטרה. הלהקה ליוותה את איינשטיין בהופעות ובהקלטות וגם בתוכנית הטלוויזיה "לול 4", בה הוצג, בין השאר, "שיר שוק" של גבריאלוב, שהפך אחר כך לחלק מ"הבלדה על זומטי ולבטי". היא גם הקליטה לבד שיר אחד, "רוני מקוני" (מ' דורי בן-זאב, ל' גבריאלוב ודמול). באמצע 1973 התגייס בודגוב והוחלף על ידי גיטריסט אוסטרלי, דייב וינסטון, שניגן בלהקה עד התפרקותה ב-1974. רומנו, גבריאלוב וטרייבטש ניגנו אז בהופעות "סע לאט" של איינשטיין, וב1975 ניגנו רומנו וגבריאלוב במופע "מכתבים למערכת" של יהונתן גפן ודני ליטני. ב-1977 התקיים שיתוף הפעולה האחרון של שלושה מחברי הצ'רצ'ילים, גבריאלוב, רומנו וטרייבטש, במופע "אדם וחבל" של טוביה צפיר ודובי גל.

ב-1987 התאחדה הצ'רצ'ילים לשתי הופעות עם רומנו, גבריאלוב, שושן, טרייבטש ודמול בחיזוק המתופף איקי לוי. החברים הראשונים, קלפטר, ליפשיץ, סולומון והקסלי, לא הגיעו להופעות אלה.

ב-2002, במסגרת ערב מחווה לשיריו של גבריאלוב בפסטיבל ישראל, התאחדו חברי הלהקה עמי טרייבטש, חיים רומנו, רוב הקסלי, דני שושן, יצחק קלפטר וסלווין ליפשיץ, והצטרפו לגבריאלוב למופע איחוד של הלהקה.